"הַכֹּל נִהְיָה עַל יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה"יוחנן א 3
"הַכֹּל נִהְיָה עַל יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה"יוחנן א 3
הקדמה
בשיעור זה נסקור את נושא אלוהותו של המשיח ואת הראיות לכך. נדון בהן באמצעות חלוקה לשמונה תחומים.
1. השמות האלוהיים של המשיח
השמות והתארים של המשיח הם הראיה הראשונה לכך שאינו אדם רגיל. השמות שניתנו לישוע המשיח רומזים על אלוהות או מצביעים עליה במפורש. בברית החדשה מופיעים שבעה שמות כאלה.
א. אלוהים
ישוע נקרא "אלוהים" ביוחנן א 1: "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר".
בפסוק 14 מבהיר יוחנן שזה שהוא מדבר עליו במונחים של "הדבר" הוא ישוע. פסוק 1 קובע ש"הדבר היה עם האלוהים", כלומר, הוא נבדל מאלוהים, ובהמשך הפסוק נאמר "ואלוהים היה הדבר", כלומר ש"הדבר" שווה לאלוהים. כיצד זה אפשרי? ניתן להבין זאת רק כאשר מבינים את הריבוי משולש הפנים הקיים באחדות האלוהית (אלוהים האב, המשיח בן האלוהים ורוח אלוהים / רוח הקודש – אלוהים אחד). ניתן לומר שהוא "היה עם האלוהים" מפני שישוע כפי שמופיע בפסוק איננו אלוהים האב וגם איננו רוח אלוהים. אבל הוא כן בן האלוהים, "הדבר", שכן "אלוהים היה הדבר".
דוגמה נוספת לשם אלוהי זה המיוחס לישוע מופיעה ביוחנן כ 28:
"הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: "אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!"
תאמא, תלמידו הספקן של ישוע, ראה את ישוע לאחר שקם לתחייה ופנה אליו במילים: "אדונִי ואלוהיי!" ישוע לא ניסה לתקן את דבריו ולומר לו: "לא, תאמא, אני אדונך אבל אינני אלוהיך".
דוגמה שלישית מופיעה באיגרת אל העברים א 8:
"אַךְ עַל הַבֵּן הוּא אוֹמֵר, 'כִּסְאֲךָ, אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד, שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ'".
ישוע מכונה בפסוק הזה בשם "אלוהים". מחבר האיגרת אל העברים מסביר שמובאה זו מתהילים מה 7 מתייחסת לבן – לבן האלוהים. אם כן, הברית החדשה מייחסת כאן בבירור את השם "אלוהים" לישוע.
ב. בן האלוהים
תואר זה נחשב בעם ישראל הקדום כתואר בעל משמעות אלוהית. התואר "בן אלוהים" נקשר פעמים רבות למשיח ובתור תואר משיחי, הוא הדגיש את אלוהותו.
ישוע מכונה במקומות רבים בשם "בן האלוהים". לדוגמה, במתי טז שאל ישוע את תלמידיו: "מָה אוֹמְרִים הָאֲנָשִׁים עַל בֶּן הָאָדָם, מִי הוּא… וְאַתֶּם מָה אוֹמְרִים, מִי אֲנִי?" על כך ענה שמעון כיפא בשם כל התלמידים ואמר: "אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, בֶּן־אֱלֹהִים חַיִּים!" (פסוק 16). הנוסח היווני הוא: "אתה בן האלוהים החי". זהו שם אלוהי שניתן לישוע.
ג. אדון
שם נוסף שמדגיש את אלוהותו של ישוע הוא "אדון". המונח "אדון" משמש ביוונית הן לבני אדם והן לאלוהים. הברית החדשה מתייחסת לישוע בתואר "אדון" שמשמעותו אלוהים. רבים מהפסוקים שבהם משמש הכינוי "אדון" בקשר לישוע הם תרגום של פסוקים מהתנ"ך שבהם מופיע שמו הפרטי של אלוהים, שם ההוויה (יהוה).
שתי דוגמאות למקרים שבהם ישוע מכונה "אדון" במובן המקראי של "אדוני / יהוה" הן ממתי כב 45-43 (המצטט מתהילים קי 1; וממעשי השליחים ט 17. ראה הסבר בספרו של א' פרוכטנבאום "הנבואות המשיחיות בתנ"ך – עיון בנבואות על ביאת המשיח הראשונה", קרן אחווה משיחית, ירושלים 2009, עמ' 112-111).
ד. האלפא והאומגה / האלף והתו
שם נוסף שמדגיש את אלוהותו של המשיח הוא האלפא והאומגה, שהן האות הראשונה והאות האחרונה בא'-ב' ביוונית (בתרגום לעברית: "האלף והתו"). בספר ההתגלות א 8 ישוע נקרא "האלף והתו", משמע שהוא ההתחלה והסוף של הכול. זה תואם את הנאמר ביוחנן א 1: "בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר… וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר". במילים אחרות, כל זמן שאלוהים היה קיים, הדבר – המשיח – היה קיים. הוא ההתחלה והוא התכלית, הקץ. קיומו של בן האלוהים מקביל לקיומו של אלוהים האב. אלוהים היה קיים מנצח נצחים והבן היה קיים מנצח נצחים. אם למישהו יש קיום נצחי, הוא אלוהים.
ה. הראשון והאחרון
"אֲנִי הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן וְהַחַי" (התגלות א 17). תואר זה דומה ל"האלף והתו". "האלף והתו" מדגיש את ההתחלה ואת הסוף, "הראשון והאחרון" מצביע על העובדה שהוא היה קיים תמיד והוא יהיה קיים תמיד. גם תיאור זה מצביע בבירור על אלוהות.
ו. צלם של האלוהים
"וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" (קולוסים א 15). משמעות המילה המתורגמת ל"צלם" היא "אבטיפוס", "הדמות בהתגלותה המוחשית". זוהי התגלותו הנראית לעין של הבלתי נראה, וכאן – של "האלוהים הבלתי נראה". המשיח הוא ההתגלות הנראית לעין של האלוהים הבלתי נראה. הוא צלם של האלוהים הבלתי נראה, תואר שמדגיש את אלוהותו.
ז. צלם עצמותו
"הוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ וְנוֹשֵׂא כֹּל בִּדְבָרוֹ רַב־הַגְּבוּרָה, וּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה טִהוּר חֲטָאִים יָשַׁב לִימִין הַגְּדֻלָּה בַּמְרוֹמִים" (עברים א 3).
כינוי זה דומה מאוד לשם השישי אבל קיים ביניהם הבדל מכריע. בעוד שבקולוסים א 15 הוא נקרא "צלם של האלוהים הבלתי נראה", בפסוק זה מופיעה מילה שונה ביוונית שמשמעותה "צלם מדויק", דמות או בבואה במובן של הטבעה בחֵמר. כאשר מישהו לוקח חפץ ולוחץ אותו לתוך חֵמר רך ואז מוציא אותו נותרת בתוך החֵמר הטבעה מדויקת של החפץ ששוקע בתוכו. כשישוע נקרא "צלם עצמותו", משמעות הדבר היא שישוע הוא ה"הטבעה" המדויקת של הטבע האלוהי. מאחר שאלוהים האב הוא אלוהים (באופן שלם ומלא, לא חלקי), גם הבן הוא אלוהים (באופן שלם ומלא). כל מה שנכון בנוגע לאלוהותו של אלוהים האב נכון גם לגבי אלוהותו של בן האלוהים, המשיח.
2. התכונות האלוהיות של המשיח
הראיה השנייה לאלוהותו של המשיח היא העובדה שהוא ניחן בכל תכונותיו של אלוהים. לאלוהים יש עשר תכונות שקיימות אך ורק בו. תכונות אלה מאפיינות גם את ישוע ומכאן נובע שגם הוא אלוהים.
א. נצחיות
המשיח נצחי. משמעות הדבר איננה רק שהוא יהיה קיים לעד בעתיד – דבר שנכון גם לגבי המלאכים והקדושים. אלא, נצחיות המשיח משמעה שהוא היה קיים גם בעבר מנצח נצחים.
במיכה ה 1 נאמר אודות המשיח: "וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם". פסוק זה מדגיש את נצחיותו של המשיח.
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר" (יוחנן א 1). פסוק זה קובע שקיומו של המשיח מקביל לקיומו של אלוהים. מאחר שאלוהים היה קיים מאז ומתמיד, מנצח נצחים, כך גם המשיח היה קיים מנצח נצחים.
פסוקים נוספים שמלמדים אודות נצחיותו של בן האלוהים: יוחנן ח 58; קולוסים א 17; עברים א 11 ועוד.
ב. אינו משתנה
אלוהותו של ישוע מוצגת גם בעובדה שאין בו כל שינוי וחילוף. הוא נותר אותו הדבר בטבעו האלוהי, ללא כל הפחתה מכוחו האלוהי או צמצום שלו. שני קטעים באיגרת אל העברים מלמדים אודות מאפיין זה של המשיח.
"אַתָּה אֲדֹנָי לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמַיִם; הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַּעֲמֹד, וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ, וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמוּ" (עברים א 12-10).
"יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הוּא – אֶתְמוֹל, הַיּוֹם וּלְעוֹלָמִים" (עברים יג 8).
דברים אלה נאמרים בהקשרם אודות טבעו האלוהי של ישוע. הוא לעולם לא ישתנה.
ג. קיום עצמי / בלתי תלוי
קיומו של המשיח הוא בלתי תלוי. הקיום שלנו תלוי באלוהים המקיים אותנו, אבל בן האלוהים קיים מעצמו:
"בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. הוּא הָיָה בְּרֵאשִׁית עִם הָאֱלֹהִים. הַכֹּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה" (יוחנן א 3-1).
פסוקים אלה מדגישים את קיומו העצמי של המשיח, הקיום שאינו תלוי בדבר: יש בו חיים בעצמו. הוא אינו נברא. הוא היה קיים תמיד. על ידיו נהיה כל אשר נהיה וכל מה שנברא קיים כעת דרכו.
"כִּי כְּשֵׁם שֶׁלָּאָב יֵשׁ חַיִּים בְּעַצְמוֹ, כָּךְ גַּם נָתַן לַבֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ" (יוחנן ה 26).
העובדה שלבן יש "חיים בעצמו" מראה שהוא בעל קיום עצמי ללא תלות בכל גורם אחר.
ד. חיים
"בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם" (יוחנן א 4).
אין מדובר בחיים שנבראו. החיים שבו לא נוצרו באמצעים טבעיים אלא, יש בו חיים. תכונה זו היא תכונה אלוהית. גם הפסוקים הבאים מעידים על כך: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6). "וְאֶת שַׂר הַחַיִּים הֲרַגְתֶּם – הוּא אֲשֶׁר אֱלֹהִים הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים…" (מעשי השליחים ג 15).
ה. מלוא האלוהות
"הֵן בַּמָּשִׁיחַ, בְּגוּפוֹ, שׁוֹכֵן כָּל מְלוֹא הָאֱלֹהוּת" (קולוסים ב 9).
תכונה זו מדגישה שכל מה שחייב להתקיים באלוהות – כל מה שמוכיח את אלוהות האב ואלוהות הרוח – נכון גם לגבי הבן; לכן גם הוא אלוהי. כל מה שנכון בנוגע לטבע האלוהי של אלוהים האב ולטבע האלוהי של רוח הקודש נכון לפיכך גם בנוגע לטבע האלוהי של בן האלוהים, המשיח.
ו. קדושה
"אָכֵן כֹּהֵן גָּדוֹל כָּזֶה יָאֶה לָנוּ – קָדוֹשׁ, תָּמִים, טָהוֹר, נִבְדָּל מֵחוֹטְאִים וְנִשָֹא מֵעַל הַשָּׁמַיִם" (עברים ז 26).
פסוק זה מלמד בבירור שישוע הוא קדוש מעצם טבעו ומהותו. הקדושה שיש לקדושים היא קדושה "נרכשת" שמקורה בישוע המשיח. זו קדושה שמיוחסת לנו כאשר אנחנו "נחשבים צדיקים". צדקתו של ישוע איננה צדקה שניתנה לו או שיוחסה לו; קדושתו היא קדושת אמת מהותית שקיימת בקרבו. לפיכך הקדושה היא אחת מתכונותיו.
ז. ריבונות
תכונה נוספת של המשיח היא ריבונותו: הוא בשליטה מוחלטת. לדוגמה, המסופר במתי ה 28-27 מעיד על כך שיש למשיח סמכות לחרוץ דין ומשפט. העובדה שלישוע יש סמכות להוציא לפועל את משפט האלוהים מוכיחה שהוא בעל שלטון מוחלט, ריבוני.
כך עולה גם ממתי כח 18:
"נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אִתָּם וְאָמַר: 'נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ'".
ישוע מבהיר שסמכותו איננה רק עלי אדמות אלא תקפה גם בשמים.
כך נאמר גם ביוחנן יז 2:
"לְמַעַן יִתֵּן חַיֵּי עוֹלָם לְכָל מִי שֶׁנָּתַתָּ לוֹ, כְּפִי הַסַּמְכוּת שֶׁנָּתַתָּ לוֹ עַל כָּל בָּשָׂר".
יצור נברא (מלאך או אדם) אינו מסוגל לתת חיי עולם למישהו אחר.
"עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ" (פיליפים ב 10-9).
ניתן ללמוד על ריבונותו של בן האלוהים גם מהפסוקים הבאים: מעשי השליחים ב 36; האיגרת הראשונה לקורינתים יב 3; קולוסים א 18; איגרת פטרוס הראשונה ג 22; התגלות יט 16.
ח. כל יכול
ישוע הוא כל יכול, תכונה השמורה לאלוהים בלבד. מכאן שישוע הוא אלוהים.
"… מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב. אִישׁ לֹא נָטַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵעַצְמִי. יֵשׁ לִי סַמְכוּת לָתֵת אוֹתָהּ וְיֵשׁ לִי סַמְכוּת לָקַחַת אוֹתָהּ שׁוּב. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת קִבַּלְתִּי מֵאֵת אָבִי" (יוחנן י 18-17).
העובדה שיש לו כוח על חייו – הן ליטול אותם והן להשיב אותם – מראה שהוא כל יכול בדרגה ייחודית. בכוחם של בני האדם ליטול את חייהם אבל אין בכוחם להשיב את עצמם לחיים.
ניתן ללמוד על כך שבן האלוהים הוא כל יכול גם מהפסוקים הבאים: לוקס ח 25; האיגרת הראשונה לקורינתים טו 25, 28; פיליפים ג 21; קולוסים א 17-16; האיגרת השנייה לטימותיאוס א 12; עברים א 3; ז 25; יהודה 24; התגלות א 8.
ט. יודע הכול
המשיח הוא בעל ידע בלתי מוגבל. הוא יודע את כל מה שניתן לדעת; הוא יודע את כל מה שקיים במציאות הן בכוח והן בפועל (כלומר, הוא יודע גם את כל האפשרויות השונות של מה שעוד עשוי להתרחש).
הפסוקים הבאים מלמדים שלישוע ידע בלתי מוגבל: מתי יא 27; יוחנן א 48; ב 25; י 15; יג 1, 11; טז 30; יח 4; יט 28; האיגרת הראשונה לקורינתים ד 5; קולוסים ב 3; התגלות ב 23.
י. נמצא בכל מקום
המשיח נמצא בעת ובעונה אחת בכל מקום. רק אלוהים מסוגל להיות בכל מקום בו-זמנית.
ניתן ללמוד שישוע נוכח בכל מקום מהפסוקים הבאים: מתי יח 20; כח 20; יוחנן ג 13; יד 18, 20, 23.
3. מעשיו האלוהיים של המשיח
הוכחה נוספת לאלוהותו של ישוע היא העובדה שמעשיו הם מעשים אלוהיים. במילים אחרות, ישוע עושה מעשים שרק אלוהים מסוגל לעשות, ולפיכך זוהי ראיה נוספת לאלוהותו.
א. המשיח היה פעיל בבריאה
רק אלוהים לבדו מסוגל לברוא. ובכל זאת נאמר ביוחנן א 3 ו-10 שהעולם נברא על ידיו:
"הַכֹּל נִהְיָה עַל־יָדָיו, וּמִבַּלְעָדָיו לֹא נִהְיָה כָּל אֲשֶׁר נִהְיָה".
"בָּעוֹלָם הָיָה וְעַל־יָדָיו נִהְיָה הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם לֹא הִכִּירוֹ".
דברי שאול באיגרת הראשונה לקורינתים ח 6 מאשרים את מה שיוחנן לימד:
"הֲרֵי לָנוּ יֵשׁ אֱלֹהִים אֶחָד, הָאָב אֲשֶׁר הַכֹּל מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ לְמַעֲנוֹ; וְאָדוֹן אֶחָד, יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הַכֹּל דַּרְכּוֹ וְדַרְכּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים".
שאול חוזר על כך בקולוסים א 16:
"כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ".
גם מחבר האיגרת אל העברים מלמד זאת בפרק א פסוקים 2 ו-10. מהכתוב ברור שבן האלוהים עשה שמים וארץ ומכאן שהוא אלוהים.
ב. מקיים ונושא את כל היקום
"וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ" (קולוסים א 17).
פסוק זה מלמד שהמשיח הוא זה שמקיים את היקום ושומר על המשך קיומו. הוא אותו "דבק" או "כוח אטומי" שהמדענים אומרים שמחזיק באופן מסתורי את האטומים ביחד ומונע מהם להתפוצץ ולהתפזר לכל עבר.
"הוּא זֹהַר כְּבוֹדוֹ וְצֶלֶם עַצְמוּתוֹ וְנוֹשֵׂא כֹּל בִּדְבָרוֹ רַב־הַגְּבוּרָה, וּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה טִהוּר חֲטָאִים יָשַׁב לִימִין הַגְּדֻלָּה בַּמְרוֹמִים" (עברים א 3).
לא רק בריאת היקום היא פועל ידיו של אלוהים אלא גם קיום הבריאה באופן מתמשך היא מעשה ידיו. ישוע עושה כל זאת, הוא נושא את כל היקום, ומכאן נובע שהוא חייב להיות אלוהים.
ג. סליחת חטאים
לאלוהים לבדו שמורה היכולת והזכות לסלוח על חטאים. המשיח מוחל על חטא וסמכותו זו מעידה על אלוהותו.
ישוע סולח על חטאים: מתי ט 2, 6; לוקס ה 24; ז 48-47.
ד. ישוע שולח את רוח הקודש אל העולם
"בְּבוֹא הַמְנַחֵם אֲשֶׁר אֶשְׁלַח לָכֶם מֵאֵת הָאָב – רוּחַ הָאֱמֶת הַיּוֹצֵאת מֵאֵת הָאָב – הוּא יָעִיד עָלַי" (יוחנן טו 26).
כדי שמישהו יהיה מסוגל לשלוח את רוח הקודש, עליו להיות שווה לה או גדול ממנה. רוח הקודש היא אלוהים, ומאחר שבכוחו של ישוע לשלוח את רוח הקודש, משמעות הדבר היא שגם ישוע עצמו הוא אלוהים.
ה. התקומה מהמתים
המשיח יהיה אחראי להקים אנשים מהמתים – הן את הצדיקים והן את הרשעים:
"הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (יוחנן ו 40).
מאחר שרק אלוהים לבדו מסוגל להחיות, הרי שגם ישוע עצמו הוא אלוהים.
ו. המשפט הסופי
המשיח יוציא לפועל את המשפט הסופי. התנ"ך מלמד שבבוא היום ישפוט אלוהים כל חי. מה שיוחס בתנ"ך לאלוהים מיוחס בברית החדשה למשיח. כמובן שאם התנ"ך אומר שאלוהים אחראי על המשפט האחרון, והברית החדשה אומרת שישוע אחראי על המשפט האחרון, המסקנה המתבקשת היא שישוע חייב להיות אלוהים בעצמו.
ישוע הוא שישפוט את הגויים (מתי כה 46-31). ביוחנן ה 27-22 נאמר שהבן קיבל את הזכות לשפוט את הצדיקים ואת הרשעים. במעשי השליחים יז 31 הכריז שאול שאלוהים ייעד יום שבו ישפוט את כל בני האדם באמצעות בנו. ראה גם מעשי השליחים י 42; האיגרת השנייה לקורינתים ה 10; האיגרת השנייה לטימותיאוס ד 1.
4. המשיח מקבל הערצה וכבוד
ראיה רביעית לאלוהותו של ישוע היא העובדה שבני האדם מעריצים ועובדים את ישוע בצורה שראויה אך ורק לאלוהים. יתרה מכך, כשאנשים התייחסו אליו בהערצה והשתחוו לו כאל אלוהים הוא קיבל זאת וכך הראה שהוא טוען להיות אלוהים ומקבל את הכבוד שניתן לו כאלוהים.
דוגמאות לכך ניתן לראות במתי יד 33; יוחנן ט 38; כ 28. תאמא הספקן השתכנע לבסוף שישוע קם לתחייה. הוא לא רק האמין שישוע הוא אדם שקם מהמתים אלא האמין שישוע הוא אדונו ואלוהיו (שם, כ 28). ישוע לא תיקן את דבריו של תאמא, לא הורה לו להימנע מלכנותו "אלוהיי" ולא אסר עליו להתייחס אליו בכבוד ובהערצה השמורים לאלוהים לבדו. להפך, ישוע קיבל את דבריו ואת סגידתו של תאמא.
"וְעוֹד, כַּאֲשֶׁר הוּא מֵבִיא אֶת הַבְּכוֹר אֶל הָעוֹלָם, הוּא אוֹמֵר, 'וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים'" (עברים א 6. הכוונה ב"כל אלוהים" היא שכל המלאכים ישתחוו לו).
"…לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ" (פיליפים ב 10).
לא רק בני אדם כמו תאמא משתחווים לישוע אלא גם מלאכים. המלאכים משתחווים אך ורק לאלוהים.
5. מעניק חיי עולם
המשיח מסוגל להעניק חיי נצח וזוהי ראיה ברורה נוספת לטבעו האלוהי.
"אַל תִּתְמְהוּ עַל זֹאת, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי קֶבֶר יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ, וְיֵצְאוּ עוֹשֵׂי הַטּוֹב לִתְקוּמָה שֶׁל חַיִּים וְעוֹשֵׂי הָרָע לִתְקוּמָה שֶׁל מִשְׁפָּט" (יוחנן ה 29-28).
"וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן" (שם, ו 40-39).
"…לְמַעַן יִתֵּן חַיֵּי עוֹלָם לְכָל מִי שֶׁנָּתַתָּ לוֹ, כְּפִי הַסַּמְכוּת שֶׁנָּתַתָּ לוֹ עַל כָּל בָּשָׂר" (שם, יז 2).
"אֲשֶׁר יַחֲלִיף אֶת גּוּפֵנוּ הַנָּחוּת וְיַעֲשֵׂהוּ דּוֹמֶה לְגוּפוֹ הֶהָדוּר כָּבוֹד, כְּפִי כֹּחַ יְכָלְתּוֹ לְשַׁעְבֵּד אֵלָיו אֶת הַכֹּל" (פיליפים ג 21).
6. המשיח והריבוי משולש הפנים הקיים באלוהים
אלוהים האב, בן האלוהים ורוח האלוהים הם שלושה שהם אחד – אלוהים אחד. המשיח שותף ב"שלושה שהם אחד" בשתי דרכים.
א. המשיח ואלוהים האב הם אחד
בין המשיח ואלוהים האב שוררת קרבה שאין גדולה ממנה:
"אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (יוחנן י 30).
האב והבן מאוחדים במהותם. הם אחד באלוהותם.
"הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: 'מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתִי יִשְׁמֹר אֶת דְּבָרִי וְאָבִי יֹאהַב אוֹתוֹ; גַּם נָבוֹא אֵלָיו וְנִשְׁכֹּן אֶצְלוֹ" (שם, יד 23).
נאמר כאן שאלוהים האב ישכון אצל המאמין ובו-זמנית, ישכון בן האלוהים אצל המאמין. קיימת קרבה או אחדות מרבית בין המשיח ובין אלוהים האב. קרבה מסוג זה מתאפשרת רק משום שהם חולקים את אותה מהות אלוהית.
ב. המשיח ורוח הקודש הם אחד
הדרך השנייה שבה נגלית שותפותו של המשיח בריבוי משולש הפנים שבאלוהות היא קשר האחדות ההדוק השורר בין ישוע ובין אלוהים האב ורוח הקודש. ניתן ללמוד זאת ממתי כח 19: "עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ".
דוגמה נוספת:
"חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאַהֲבַת הָאֱלֹהִים וְהִתְחַבְּרוּת בְּרוּח הַקֹּדֶשׁ עִם כֻּלְּכֶם!" (האיגרת השנייה לקורינתים יג 14).
7. המשיח עצמו טען לאלוהות
ראיה נוספת לאלוהותו של ישוע הן הטענות שהוא עצמו טען בקשר לעצמו, שבהן הוא מציג את עצמו כאלוהים. לאור טענות אלה, קיימות רק שלוש אפשרויות:
הראשונה היא שישוע היה מורה שקר ורמאי. הוא ידע שמה שהוא מלמד איננו אמת ובכל זאת טען את הדברים.
השנייה היא שעיני ישוע עצמו היו אחוזות והוא האמין שכל מה שטען לגבי עצמו היה נכון. הוא הוליך את עצמו שולל וטענותיו בנוגע לעצמו היו מוטעות.
השלישית היא האפשרות היחידה התואמת את כתבי הקודש: הדברים שטען בקשר לעצמו אכן היו נכונים לגביו.
כיצד הציג ישוע את עצמו כאלוהים? להלן ארבע מטענותיו לאלוהות.
א. ישוע טען לקרבה מוחלטת לאלוהים
הטענה הראשונה הייתה שהוא נהנה מיחסי קרבה מוחלטת עם אלוהים.
1. להכיר את המשיח משמעו להכיר את אלוהים
ישוע אמר ללא-מאמינים שמי שמכיר את המשיח, מכיר את אלוהים.
"שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: 'אֵיפֹה אָבִיךָ?' הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: 'גַּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי אֵינְכֶם מַכִּירִים. אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי, גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים'" (יוחנן ח 19).
הוא אמר דברים דומים גם למאמינים בו:
"אִלּוּ הִכַּרְתֶּם אוֹתִי גַּם אֶת אָבִי הֱיִיתֶם מַכִּירִים. מֵעַתָּה אַתֶּם מַכִּירִים אוֹתוֹ אַף רְאִיתֶם אוֹתוֹ!" (שם, יד 7).
2. לראות את המשיח משמעו לראות את אלוהים
"הָרוֹאֶה אוֹתִי רוֹאֶה אֶת שׁוֹלְחִי" (שם, יב 45).
אלוהים הוא זה ששלח את המשיח. הוא אמר שכל מי שרואה אותו רואה גם את שולחו – את אלוהים.
הוא טען זאת גם ביוחנן יד 9:
"אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: 'יָמִים רַבִּים כָּל כָּךְ אֲנִי עִמָּכֶם וְאֵינְךָ מַכִּיר אוֹתִי, פִילִיפּוֹס? הָרוֹאֶה אוֹתִי רָאָה אֶת הָאָב, וּמַדּוּעַ אַתָּה אוֹמֵר 'הַרְאֵה לָנוּ אֶת הָאָב'?'".
3. לקבל את המשיח משמעו לקבל את אלוהים
ישוע לימד שמי שמקבל את המשיח מקבל את אלוהים.
"כָּל הַמְקַבֵּל יֶלֶד אֶחָד כָּזֶה בִּשְׁמִי, אוֹתִי הוּא מְקַבֵּל; וְהַמְקַבֵּל אוֹתִי אֵינוֹ מְקַבֵּל אוֹתִי אֶלָּא אֶת אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי" (מרקוס ט 37).
מי ששלח את המשיח הוא אלוהים. המקבל את המשיח מקבל את אלוהים.
4. לכבד את המשיח משמעו לכבד את אלוהים
"…כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּמוֹ שֶׁמְּכַבְּדִים אֶת הָאָב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן, אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ" (יוחנן ה 23).
מי שאינו מכבד את בן האלוהים אינו מכבד את האב, אבל מי שמכבד את הבן מכבד את האב.
5. אחדות יחידה במינה עם אלוהים
"אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ" (שם, י 30).
ב. ישוע טען שמי שמאמין בו ייוושע
"בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה" (מתי יא 28).
"הַמַּאֲמִין בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם, אַךְ הַמְסָרֵב לְהַאֲמִין בַּבֵּן לֹא יִרְאֶה חַיִּים, אֶלָּא חֲרוֹן אֱלֹהִים חָל עָלָיו" (יוחנן ג 36).
"אַל יִבָּהֵל לְבַבְכֶם. הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים; הַאֲמִינוּ גַּם בִּי" (שם, יד 1).
"וְאֵלֶּה הֵם חַיֵּי עוֹלָם: שֶׁיַכִּירוּ אוֹתְךָ, אֱלֹהֵי הָאֱמֶת לְבַדּוֹ, וְאֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ – אֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (שם, יז 3).
ג. ישוע טען להיותו אדונם של תלמידיו
במתי י 39-37 טען המשיח לבעלות מוחלטת על אלה שהוא אדונם; הוא מצפה להם למסירות מוחלטת:
"הָאוֹהֵב אֶת אָבִיו אוֹ אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְּדַאי לִי, וְהָאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת בִּתּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי אֵינוֹ כְּדַאי לִי. וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶת צְלָבוֹ וְהוֹלֵךְ אַחֲרַי אֵינוֹ כְּדַאי לִי. הַמּוֹצֵא אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, וְהַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי יִמְצָא אוֹתָהּ".
ד. ישוע טען שהוא הריבון השולט בחוקים וביסודות שכונן אלוהים
מבחר דוגמאות לכך: הוא טען שהוא אדון המקדש, הגדול מהמקדש (מתי יב 6); שהוא אדון השבת (שם, 8); שהוא בעל הסמכות במלכות האלוהים (שם, טז 19); שהוא אדון הברית (שם כו 28); הוא טען לשלטון מוחלט על החוקים והיסודות של אלוהים.
8. המשמעות של kenosis
כאשר עוסקים באלוהותו של המשיח חובה לדון בפיליפים ב 11-5. קטע זה עוסק במה שהתיאולוגים מכנים kenosis. המילה היוונית שממנה נגזר המונח kenosis מופיעה בקטע זה ומשמעותה היא "להריק את עצמך", "לרוקן" או "לְפַנות".
"ריקון" כלשהו התרחש כאשר בן האלוהים לבש בשר. יש מי שסבורים שכאשר ישוע היה לאדם הוא רוקן את עצמו מאלוהותו – ויתר על היותו אלוהים. אבל אילו היה זה אפשרי שמישהו יוותר על היותו אלוהים, הרי שהוא לא היה אלוהים מלכתחילה. האם פסוקים אלה מלמדים שישוע ויתר על אלוהותו בזמן שחי עלי אדמות וחדל להיות אלוהים, או שהם מלמדים משהו אחר? עיון מעמיק בטקסט יספק מענה לשאלות אלה.
פסוק 5 משמש כחוליה מקשרת בין מה שנאמר בפסוקים 4-1 ובין מה שייאמר בפסוקים 11-6.
"יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ".
שאול אומר שעלינו לדאוג גם לענייני הזולת ומעודד אותנו לפתח את הלך הרוח אשר היה במשיח – באופן מתמשך, כהרגל. כדי לחקות את המשיח עלינו לכוון את מחשבותינו, באופן יום יומי וכהרגל, אל המשיח, ולאמץ את הלך הרוח המיוחד והטהור שלו.
חלקו הראשון של פסוק 6 מדגיש את קיומו מאז ומתמיד:
"הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים…"
הוא היה קיים תמיד "בדמות אלוהים". מדובר בקיום מתמשך, נצחי. לישוע היה קיום "בדמות אלוהים" קודם שלבש בשר והיה לאדם. אם מישהו קיים "בדמות אלוהים" משמעות הדבר היא שהוא אלוהים עצמו.
ואכן, בחלקו השני של פסוק 6 מדובר בבירור על אלוהותו:
"הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים…"
החלק הראשון של הפסוק מלמד על קיומו התמידי של ישוע, והחלק השני מלמד על היותו שווה לאלוהים. הוא היה קיים בדמות שבאופן טבעי משמעותה היא היותו שווה לאלוהים. מי ששווה לאלוהים הוא בעצמו אלוהים. הלך הרוח של המשיח בא לידי ביטוי כאשר בחר לא להחשיב את קיומו הנישא, השווה לאלוהים, כעילה לשמור לעצמו את הכבוד שמגיע לאלוהים. במילים אחרות, הוא לא החשיב את השוויון לאלוהים כמשהו שביכולתו להשתמש בו באופן אנוכי לתועלתו האישית. הוא היה מוכן להתקיים בדמות אחרת, שונה מדמות האלוהים.
על איזו דמות מדובר? הפסוק הבא, המדבר על ההתגשמות בבשר של המשיח, מבהיר זאת:
"אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם…"
יש לשים לב לשני דברים בפסוק זה. ראשית, מה לא נאמר בו בנוגע לריקון עצמו. המשיח לא הריק את עצמו מדמות האלוהים, וגם לא החליף את דמות האלוהים בדמיון לבני אדם. הרעיון איננו "לוותר על משהו" אלא "להוסיף ל-". האמירה "הריק את עצמו" בטקסט היווני היא רק חלק מהרעיון. המשך המשפט מתאר את טיבה של ההשפלה שלו – הוא "נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם". דמות העבד לא החליפה את דמות האלוהים ולא החליפה את היותו שווה לאלוהים, אלא נוספה עליהם. התמונה המצטיירת היא שהמשיח הוסיף לדמותו האלוהית את התוספת של האנושיות.
שנית, יש לשאול: ממה הוא הריק את עצמו, אם לא הריק עצמו מדמות האלוהים או מהיותו שווה לאלוהים? התשובה היא שהוא הריק את עצמו מהזכות להשתמש באופן עצמאי בעשר התכונות האלוהיות שמנינו לעיל. בתור אלוהים הייתה לו זכות מלאה להשתמש בהן באופן עצמאי, אבל הוא ויתר על כך והשתמש בהן רק בהתאם לרצונו של אלוהים האב.
לכן נכתב שהוא לא רק נהיה כבני אדם אלא כתוב בבירור שהוא נטל דמות עבד – נטל את תפקיד העבד. כמובן, עבד הוא מישהו שיש לו אדון, שלו הוא מציית. זוהי תמונה של המשיח שהריק את עצמו מהזכות העצמאית להשתמש בתכונותיו האלוהיות. הוא הפך להיות כעת עבד ארצי של אלוהים האב. הוא ישתמש בתכונותיו רק בהתאם לרצון אלוהים האב. הוא אמנם כל יכול אבל לא ישתמש ביכולת זו אלא אם ירצה כן אלוהים האב. הוא יודע הכול, אבל לא ישתמש בכך אלא בהתאם לרצונו של אלוהים האב. אי לכך היו דברים שישוע, כאדם, לא ידע. למשל, הוא לא ידע מתי הוא יחזור. הוא לא ידע זאת מפני שלא השתמש ביכולתו לדעת הכול כי אלוהים לא רצה שישתמש ביכולת הזאת. כאשר ישוע התגשם בבשר והיה לאדם, אלוהותו לא הצטמצמה. כשהיה לאדם הוא נטל על עצמו את האנושיות בנוסף לאלוהותו.
פסוק 8 מתאר את צליבתו:
"…וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב".
כאשר בני אדם הביטו בישוע, הם ראו אותו "בצורתו כאדם". הם לא ראו אותו במהות האלוהית אלא ראו אותו כאדם. הכול הכירו אותו כאדם. היה זה חלק מהשפלתו, חלק מצייתנותו לאלוהים האב. הוא הריק את עצמו מכוחו האלוהי הבלתי מוגבל כשלא השתמש ביכולת זו כדי למנוע מבני האדם להוציא אותו להורג. מאחר שבן האלוהים היה מוכן לוותר ולא להיות קיים רק בדמות האלוהים – הוא נטל דמות / צורה של אדם בנוסף לקיומו בדמות האלוהים.
מאחר שהוא היה מוכן לרוקן את עצמו בדרך זו, הבטיח אלוהים האב לרומם אותו מעל הכול:
"עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב" (פסוקים 11-9).
אי לכך המשיח התפאר כאשר עלה לשמים. לפי פסוק 9 הוא הוגבה מהמוות לכבוד ולכוח בלתי רגילים. פסוק 10 מכיר בשלטונו הריבוני ביקום כולו. לפי פסוק 11, היקום כולו ייתן כבוד ויקר למשיח בתור אדון.
מהי משמעות ה-kenosis? אין הכוונה שהוא שלל מעצמו את "צורת האלוהים". הכוונה היא שהמשיח הניח בצד את השימוש העצמאי בתכונותיו האלוהיות שבהן באה לידי ביטוי "צורת האלוהים". במקום זאת הוא נטל צורה, בשר וטבע אנושיים כשהתגלם בבשר ונולד מבתולה. הריקון העצמי חולל שינוי במעמדו – ממעמד של אלוהים לעמדת עבד. בהשתנות הזאת הוא לא שלל מעצמו את אלוהותו או ויתר עליה. בצורתו כאדם הוא המשיך להחזיק בכל התכונות האלוהיות שלו, אבל לא הפגין את אלוהותו מלבד כאשר היה זה רצון אלוהים האב. כך, אפילו במהלך שהייתו הארעית עלי אדמות כאדם, הוא המשיך להיות אלוהים.