"לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם" "אפסים ו 12-11
"לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם" "אפסים ו 12-11
הקדמה
שיעור זה דן במה שכתבי הקודש מלמדים על המלאכים הטובים – המלאכים שלא סרחו ולא מרדו באלוהים. המונח התיאולוגי לתחום זה הוא אנגלולוגיה (Angelology) או הדוקטרינה על המלאכים (תורת המלאכים). הדיון השיטתי התיאולוגי בנושא זה נחלק לשלושה חלקים: הדוקטרינה על המלאכים בחירי-יה, כלומר המלאכים שלא חטאו (Angelology); הדוקטרינה על השטן (Satanology); והדוקטרינה על המלאכים שמרדו (Demonology). בשיעור זה נתמקד בדוקטרינה הראשונה בלבד.
קיימות כמה השקפות שגויות בנוגע למלאכים. לדוגמה, היו מי שלימדו שהמלאכים הם רק מעין התגלות זוהרת ארעית או קבועה שמואצלת מאלוהים ("אמנציה"). אחרים מלמדים שמלאכים הם בני אדם שהתפארו בכבוד שמימי, כלומר, שכאשר מאמין משיחי מת ועולה לשמים, הוא הופך למלאך. בין הלא-מאמינים רווחת הדעה שהמלאכים אינם קיימים. ויש ביניהם מי שסבורים שישוע הזכיר מלאכים רק כדי להתאים את עצמו לדרך החשיבה שרווחה בימיו, אבל שהוא עצמו ידע שהם אינם קיימים.
המלאכים שלא סרחו נקראים בכתובים "הַמַּלְאָכִים הַבְּחִירִים" (תרגום דליטש: "הַמַּלְאָכִים בְּחִירֵי־יָהּ". הראשונה לטימותיאוס ה 21), כלומר מי שנבחרו שלא להיכשל בחטא וקדושתם זכתה לאישור ולתוקף נצחי. לאחר שאלוהים ברא את אדם וחווה הוא העמיד אותם במבחן בגן עדן כדי לבדוק אם יצייתו או ימרו את פיו. בדומה לכך, לאחר שאלוהים ברא את המלאכים הוא העמיד אותם במבחן כדי לבדוק אם יצייתו או ימרו את פיו. שליש מן המלאכים בחרו להמרות את פיו והלכו בעקבות השטן שמרד באלוהים ונפל מהשמים, והם הפכו להיות מה שמכונה שדים או רוחות טמאות. אבל שני שליש מהמלאכים בחרו שלא ללכת בעקבות השטן, וקדושתם זכתה לאישור ולתוקף נצחי – כלומר, תקופת המבחן חלפה והם אינם מסוגלים יותר להיכשל בחטא. כאשר המאמינים יקבלו בעת תקומת המתים את הגוף החדש שלא יתכלה לעולם, גם הם יקבלו אישור ותוקף לקדושתם ובהיותם חיים בגוף התקומה גם הם לא יהיו מסוגלים יותר לחטוא. קדושתו של אלוהים עצמו הייתה מאז ומתמיד תקפה ומאושרת; הוא אינו מסוגל לחטוא. אם כן המלאכים שלא התמרדו ולא חטאו אינם מסוגלים יותר לחטוא, והם נקראים "הַמַּלְאָכִים הַבְּחִירִים" או "הַמַּלְאָכִים בְּחִירֵי־יָהּ".
התואר השני שנקשר למלאכים שלא סרחו הוא "הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים", שמעמיד אותם בניגוד למלאכים המורדים שהם רשעים וטמאים (מרקוס ח 38; לוקס ט 26).
1. קיומם של מלאכים
האם כתבי הקודש מלמדים שהמלאכים קיימים? מלאכים נזכרים בכתובים ב-33 מתוך 66 הספרים שכלולים בכתבי הקודש.
בתנ"ך נזכרים מלאכים יותר מ-100 פעמים ב-18 ספרים: בראשית, שמות, במדבר, שופטים, שמואל א ו-ב, מלכים א ו-ב, דברי הימים א ו-ב, איוב, תהילים, קהלת, ישעיהו, יחזקאל, דניאל, הושע וזכריה. בתנ"ך המלאכים אינם נזכרים רק בספרים אפוקליפטיים אלא גם בספרים נבואיים, היסטוריים ובשירה.
בברית החדשה נזכרים מלאכים יותר מ-160 פעמים ב-15 ספרים: מרקוס, לוקס, יוחנן, מעשי השליחים, רומים, האיגרת השנייה לקורינתים, גלטים, קולוסים, השנייה לתסלוניקים, הראשונה לטימותיאוס, האיגרות הראשונה והשנייה של פטרוס, יהודה וספר ההתגלות. גם בברית החדשה מוזכרים מלאכים בכל סוגי הספרות. כתבי הקודש מלמדים בבירור שהמלאכים קיימים, וזאת החל מספר בראשית ועד לספר האחרון בכתובים, ספר ההתגלות. המלאכים אינם מוזכרים רק בספרים הקדומים ביותר אלא גם בספרים מאוחרים יותר. אזכוריהם פזורים לכל אורך הכתובים. במילים אחרות, אזכורם אינו מייחד מחבר אחד בלבד, או רק מחברים שנגלו להם חזיונות.
ישוע עצמו לימד בבירור על קיומם של מלאכים והתייחס אליהם בכל אחד מספרי הבשורות (מתי יג 39, 41, 49; מרקוס יב 25; לוקס יב 9-8; יוחנן א 51). אם כן, איך יכולים המאמינים לפרש זאת? קיימות חמש אפשרויות.
הראשונה: שישוע הותעה. אף שמלאכים אינם קיימים באמת, הוא לימד על קיומם והאמין בקיומם. משמעות הדבר היא, כמובן, שהוא הותעה. יש אנשים שזוהי דעתם.
השנייה: שישוע הוליך שולל. ישוע עצמו לא האמין במלאכים וידע שהם לא קיימים; מכאן שהוא פשוט הטעה את הקהל. יש אנשים שמלמדים דעה זו.
שלישית: שישוע פשוט התאים את עצמו לדעה הרווחת. הוא ידע שהמלאכים אינם קיימים, ולא ניסה להוליך שולל את שומעיו, אלא פשוט התאים את משנתו לאמונה הרווחת בימיו ונעזר בעולם המושגים שלהם כדי שההמונים יבינו את האמִתות העיקריות שהוא הציג בפניהם. אולי זה נשמע מעט טוב יותר מלומר שהוא הוליך שולל את שומעיו בכוונה תחילה, אבל למעשה זה היינו הך. זהו רק ניסיון לטעון את אותה טענה תוך שימוש בלשון נקייה יותר.
הרביעית: שישוע לא הזכיר את קיומם של מלאכים ולא לימד על קיומם. מחברי הבשורות הם ששמו מילים אלה בפיו. לפיכך, מי שהוליך שולל לא היה ישוע אלא מחברי הבשורות. אבל אם אי אפשר לסמוך על מהימנותן של הבשורות כשהן מצטטות את דברי ישוע על מלאכים, איך ניתן לסמוך עליהן כשהן מצטטות אותו על כל עניין אחר?
האפשרות התקפה היחידה היא האפשרות החמישית: שישוע האמין בקיומם של מלאכים ולימד על קיומם מפני שהם אכן קיימים.
2. שמות ותארים של המלאכים
כתבי הקודש מכנים את הישויות השמימיות האלה בכמה שמות.
השם הנפוץ ביותר הוא "מלאך". משמעותה הראשונית של המילה בעברית המקראית וגם ביוונית היא "שליח, ציר" ומשתמשים בה כדי לתאר שליחים אנושיים ("וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו", בראשית לב 4) ושליחים שמימיים ("וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים", פסוק 2). כשמדובר בשליח שמימי, שליח של אלוהים, הכוונה למלאך. שם זה מדגיש את תפקידו של המלאך כמשרת בשליחות שמימית.
"מלאך" הוא המונח הכללי שמשמש לכל הישויות השמימיות. משתמשים בו הן לישויות שמימיות מדרגה נמוכה יותר והן לאלו רמות המעלה, אבל בדרך כלל המילה "מלאך" מתייחסת לישויות השמימיות מהמעמד הנמוך יותר. המלאכים הם משרתים (עברים א 7: "וְעַל הַמַּלְאָכִים הוּא אוֹמֵר, 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת ,מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'").
שם שני למלאכים הוא "בְנֵי הָאֱלֹהִים" שמופיע במובן זה רק בתנ"ך. הוא מופיע תמיד ברבים ומתייחס תמיד למלאכים (בראשית ו 2, 4; איוב א 6; ב 1; לח 7).
שם שלישי הוא "בְּנֵי אֵלִים". שם זה דומה ל"בְנֵי הָאֱלֹהִים" ומצביע על כוחו ("איילותו") של אלוהים (תהילים כט 1; פט 6).
שם רביעי הוא "קְדֹשִׁים" ("קדישין" בארמית), שמדגיש שהם טהורים מחטא, בניגוד למלאכים שמרדו ונפלו מהשמים והפכו לשדים (תהילים פט 6, 8; דניאל ד 10, 14 (בארמית); ח 13).
שם חמישי הוא "עִיר / עירין" בארמית (דניאל ד 10, 14) שלפי אחד מפירושיו, עשוי להדגיש את תפקיד המלאכים כצופים ערניים שמשקיפים כדי לראות אם רצון האלוהים נעשה וכדי לוודא שאכן ייעשה. "עִיר וְקַדִּישׁ" (ד 10) מתורגם בדרך כלל ל"מלאך קדוש". פרשנים קדומים פירשו שמקור השם "עיר" הוא משורש "עור", כלומר שהמלאכים ערים שכן "אין שינה למעלה, אלא מה? 'אל ינום שומרך'" (מדרש תהילים למזמור קכא 3).
שם שישי הוא "שֹׁמְרִים". הם לא רק ערים וצופים כדי לראות אם רצון אלוהים נעשה, אלא הם גם משגיחים ושומרים (ישעיהו סב 6: "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד, לֹא יֶחֱשׁוּ").
השם השביעי הוא "רוּחוֹת", שכן מלאכים הם יצורים שמימיים רוחניים (עברים א 14: "הַאֵין כֻּלָּם רוּחוֹת שָׁרֵת, שְׁלוּחִים לְשֵׁרוּת לְמַעַן הָעֲתִידִים לָרֶשֶׁת יְשׁוּעָה?").
השם השמיני הוא "כּוֹכָבִים". בכל מקום שבו המילה "כוכב" משמשת באופן סמלי, מלבד במדבר כד 17, היא תמיד מסמלת מלאך (איוב לח 7; התגלות א 20; ט 1; יב 4).
השם התשיעי הוא "מְשָׁרְתָיו". המלאכים הם משרתיו של אלוהים, עושי רצונו (תהילים קג 21; קד 4; עברים א 7).
שם עשירי למלאכים הוא "צְבָא הַשָּׁמַיִם", "צְבָאָו". זהו צבאו השמימי של אלוהים. אלוהים נקרא תכופות "יהוה אלהי צבאות" או "אדוני צבאות" שכן הוא אדונו של צבא מלאכים זה (מלכים א כב 19; תהילים קג 21-20; קמח 2).
השם האחד עשר הוא "רֶכֶב אֵשׁ / רֶכֶב אֱלֹהִים / מֶּרְכָּבָה", שמדגיש את המהירות שבה הם עושים את רצון אדוני (מלכים ב ו 17-16; תהילים סח 18; זכריה ו 8-1).
השם השנים עשר הוא "אלוהים". למילה "אֱלֹהִים" יש כמה משמעויות בתנ"ך: משתמשים בה כשמדובר באלוהי האמת האחד; היא משמשת לפעמים כהתייחסות לאלוהי שווא; וגם ככינוי למלאכים מפני שהם נציגי האלוהים וניתנה להם סמכות מאלוהים לדבר בשמו. מאחר שהם מדברים בסמכותיות בשם אלוהים, מכנים אותם "אלוהים". ניתן לראות זאת כשמשווים את תהילים ח 6-5 עם האיגרת אל העברים ב 7-5.
3. בריאת המלאכים
נזכיר ארבעה דברים בקשר לבריאת המלאכים.
א. עובדת בריאתם
קולוסים א 16 ("כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ") מלמד שהמלאכים נבראו. ניתן לגלות מפסוק זה שלושה דברים. ראשית, כל המלאכים נבראו בו-זמנית. אלוהים לא ברא חלק מהמלאכים בנקודת זמן אחת ועוד מלאכים בנקודת זמן אחרת. שנית, לפיכך, מספר המלאכים אינו מתרבה שכן אלוהים אינו ממשיך לברוא מלאכים חדשים. שלישית, מספרם גם לא פוחת. המלאכים, משנבראו, קיימים לעד. אי אפשר להשמיד אותם.
ב. מועד בריאתם
לפי איוב לח 7-4 המלאכים כבר היו קיימים כשאלוהים ברא "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" בבראשית א 1. אם כן המלאכים נבראו לפני בריאת היקום החומרי. לא ידוע בכמה זמן מקדימה בריאתם את בריאת היקום ולפיכך הם קודמים גם לאדם בפרק זמן שאינו ידוע. לא ידוע כמה זמן לפני בראשית א 1 הם נבראו אלא רק ידוע שהם אכן נבראו.
ג. יכולתם לבחור בין אפשרויות מנוגדות
המלאכים נבראו קדושים, עם היכולת לבחור בין אפשרויות מנוגדות (מרקוס ח 38; יהודה 6: "אֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם…"). כלומר, הייתה להם יכולת לבחור בניגוד לטבעם, בחירה שאינה קדושה, וזאת עשו בסופו של דבר שליש מהם והפכו להיות שדים. קדושתם של שני השליש הנותרים קיבלה אישור ותוקף נצחי ולכן אינם יכולים עוד לבחור לחטוא – ניטל מהם הכוח לבחור באפשרות המנוגדת.
ד. מעמדם
ראשית, הם נחותים בהשוואה למשיח באלוהותו (אל העברים א 4 – ב 3) והם נחותים גם בהשוואה למשיח באנושיותו (ב 8-5). מעמדם נחות מזה של האדון ישוע המשיח, האדם-האלוהים, דבר האלוהים שלבש בשר. שנית, הם ישויות שמעמדן נעלה יותר מהאדם (תהילים ח 6-5; הכוונה פה במילה "אלוהים" היא מלאכים; אל העברים ב 7-5; איגרת פטרוס השנייה ב 11).
4. מספר המלאכים
כמה מלאכים קיימים? פסוקים שונים מספקים רמזים לגבי מספרם של המלאכים. דברים לג 2 מזכיר רבבות מלאכים; במלכים ב ו 17 מתואר "וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ" (כלומר, מלאכים); בתהילים סח 18 מדובר על "רֶכֶב אֱלֹהִים, רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן" (עשרים אלף [מלאכים ועוד] כפולות של אלפים); בדניאל ז 10 נזכרים אלף אלפים וריבוא רבבות; במתי כו 53 מוזכרים שנים עשר ליגיונות מלאכים (ליגיון מנה 3,000 עד 6,000 איש); בלוקס ב 13 מדובר על המון צבא השמים; בהתגלות ה 11: "רִבְבוֹת רְבָבוֹת וְאַלְפֵי אֲלָפִים".
התשובה הטובה ביותר לשאלה כמה מלאכים קיימים היא זו הניתנת באל העברים יב 22: "רִבְבוֹת הַמַּלְאָכִים". המילה היוונית המופיעה כאן משמעה עשרות אלפים או המונים, מספר גדול מאוד עד שאי אפשר למנותו. כתבי הקודש מציינים שהמלאכים שומרים על בני האדם, מכאן שתמיד יש מלאכים לפחות כמספר בני האדם שעל פני כדור הארץ. משמעות הדבר גם עשויה להיות שיש מלאכים כמספר כל בני האדם שהיו ויהיו קיימים אי פעם.
5. מעונם, תחומי פעילותם ומראם של המלאכים
א. מקום משכנם של המלאכים
היכן שוכנים המלאכים? הפסוקים הבאים מלמדים שהם דרים בשמים: "…הַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים תָּמִיד אֶת פְּנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי יח 10); "מַלְאֲכֵי הַשָּׁמַיִם" (מתי כד 36); "מַלְאָכִים בַּשָּׁמַיִם" (מרקוס יב 25, יג 32); "מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם" (לוקס כב 43; גלטים א 8); "כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם עִם מַלְאֲכֵי עֻזּוֹ" (השנייה לתסלוניקים א 7); וביהודה 6 מדובר על כך שהמלאכים "עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם", שהיה השמים. לכל אורך הכתובים הם נקראים "צְבָא הַשָּׁמַיִם". ברור שמעונם של המלאכים הוא בשמים.
ב. תחומי פעילותם
הם שוכנים בשמים אך פועלים גם בשני תחומים אחרים.
האחד הוא "בַּמְּרוֹמִים" (אפסים ג 10). המרומים האלו הם מה שבדרך כלל מכונה כעת החלל החיצון או הרקיע השני.
התחום השני שבו הם פועלים הוא הארץ. המלאכים הם שליחי האל שתפקידם להוציא לפועל את רצונו עלי אדמות, לפיכך הם ממלאים תפקידים מיוחדים עלי אדמות. נציין כמה דוגמאות לשלטון המיוחד הזה שלהם על הארץ: בהתגלות ח 2-1 מוזכרים "שִׁבְעַת הַמַּלְאָכִים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" בשמים. כאשר הם יתקעו בשופר יתרחשו אירועים גדולים בארץ. בהתגלות יד 18 מדובר על המלאך שיש לו שלטון על האש. בפרק טז 5 מדובר על המלאך שיש לו שלטון על המים ("מַלְאַךְ הַמַּיִם").
פסוקים אלה מראים שהתחום השני שהמלאכים פועלים בו הוא הארץ. המלאכים ממלאים תפקידים מסוימים במעונם שבשמים, ברקיע השלישי, אך תחום הפעולה שלהם אינו מוגבל לשמים בלבד. הם פועלים גם בתחומי החלל החיצון וגם על כדור הארץ.
ג. מראם של המלאכים
כתבי הקודש מתעדים הופעות של מלאכים לפני בני אדם. נציין שלושה דברים בנוגע למראם.
1. הם נראים לעין
מלאכים נגלו לפני בני אדם בשלוש דרכים עיקריות. לפעמים הם הופיעו בחלום. יעקב ראה בחלומו "וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח 12). אנשים מסוימים, כמו למשל דניאל, זכריה ויוחנן השליח בספר ההתגלות, ראו מלאכים בחזונות שנגלו להם. דרך שלישית נפוצה יותר שבה הפכו מלאכים לנראים לעין הייתה כשהם פשוט הופיעו פתאום, כמו המלאכים שהופיעו בקברו של ישוע.
2. צורתם
המלאכים תמיד הופיעו כאנשים צעירים (בראשית יח 2-1, 16, 22; יט 22-1; מרקוס טז 5; לוקס כד 4; מעשי השליחים א 11-10). בשום מקום בכתבי הקודש לא הופיעו מלאכים בצורת נשים, ילדים (כמו קופידון) או קשישים.
3. התגובה למראה מלאכים
הופעתם של מלאכים גרמה בעיקר לפחד ובהלה (דניאל י 9-4; מתי כח 6-2; לוקס א 22-11, 30-26; ב 9).
6. אישיותם של המלאכים
יש מי שמלמדים שמלאכים אינם ישויות ממשיות בעלות אישיות אלא רק התגלויות זוהרות קלושות שנאצלו מאלוהים, מעין כוחות או קרינת אנרגיה. אבל, שלוש התכונות העיקריות המאפיינות אישיות הן יכולת חשיבה (אינטלקט), רגש ורצון. מי או מה שיש לו אינטלקט, רגש ורצון – שלושתם גם יחד – הוא בעל אישיות. בני האדם הם בעלי אישיות שכן יש להם את כל שלוש התכונות הללו. אם אפשר להראות שהמלאכים הם בעלי שלוש התכונות האלו, זה יוכיח שהם ישויות רוחניות ממשיות בעלות אישיות.
א. יכולת חשיבה, הבנה והבעה (אינטלקט)
המלאכים הם בעלי יכולת חשיבה, הבנה והבעה (אינטלקט). שמואל ב יד 20 מתייחס ל"…חָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים" ואין ספק שמי שהוא חכם הוא בעל אינטלקט. לפי מזמור קמח 2 המלאכים מסוגלים להלל, מאפיין נוסף שמצריך אינטלקט. למלאכים יש יכולת לדעת דברים (מתי כד 36) וגם לשם כך נחוץ אינטלקט. לפי מתי כח 5 ביכולתם לתקשר, לדבר, ולשם כך נחוץ אינטלקט. לפי אפסים ג 10, הרשויות והממשלות שבשמים – כלומר, המלאכים – לומדים באמצעות הקהילה על חכמת האלוהים המפליאה דרכיה, והעובדה שהם מסוגלים ללמוד מראה שיש להם אינטלקט. איגרת פטרוס הראשונה א 12 קובעת שיש "דְּבָרִים אֲשֶׁר מַלְאָכִים נִכְסָפִים לְהַשְׁקִיף אֶל תּוֹכָם" וגם כיסופים אלה הם תוצאה של אינטלקט.
ב. רגשות
לפי איוב לח 7 ולוקס טו 10 המלאכים חשים שמחה, כלומר הם בעלי רגשות.
ג. רצון
המלאכים מהללים את האלוהים ומשתחווים לו (לוקס ב 13; אל העברים א 6). אלו הן פעולות שנעשות מבחירה. לפי יהודה 6 בחרו חלק מהמלאכים לעזוב את מעונם הראוי, וגם זו פעולה שנעשתה מבחירה, מרצונם.
אם כן אין ספק שלמלאכים יש אינטלקט, רגשות ורצון. לפיכך הם ישויות בעלות אישיות ואינם רק התגלויות של כוחות או אנרגיה שהואצלו מאלוהים.
7. טבעם של המלאכים
נדון בטבעם של המלאכים לפי ארבע קטגוריות.
א) בריאת המלאכים
המלאכים הם ישויות שנבראו (קולוסים א 16), לפיכך יש להם מגבלות שחלות על כל מי שנברא. לברואים אף פעם אין את כל הכוחות, התכונות והיכולות שיש לבורא. לפיכך המלאכים אמנם נעלים בהרבה מבני האדם אך נחותים בהרבה מאלוהים.
לדוגמה, המלאכים אינם מסוגלים להימצא בכל מקום בכל עת אלא הם מוגבלים למקום אחד במרחב (דניאל ט 23-21; י 14-10). המלאכים אינם כל-יכולים. הם אמנם רבי עצמה וכוח אבל כוחם מוגבל (דניאל י 14-10; איגרת פטרוס השנייה ב 11). אי לכך נזקק מיכאל שר המלאכים לעזרה מאלוהים (יהודה 9). כמו כן, המלאכים אינם יודעי-כל אלא ידיעתם מוגבלת. הם אינם יודעים מתי יחזור המשיח (מתי כד 36). באפסים ג 10 ובאיגרת פטרוס הראשונה א 12-11, יש גבול לידע שלהם ולכן הם ממשיכים ללמוד. מי שהוא יודע-כל אינו צריך ללמוד דבר מפני שהוא יודע הכול.
ב) גופם של המלאכים
לפי אל העברים א 14, המלאכים הם "רוחות שרת". הם ישויות רוחניות, כלומר – הם אינם חומריים. עם זאת הם בעלי גשמיות; הם אינם רוחות רפאים. אבל הגשמיות הזו אינה מורכבת מבשר ועצמות (לוקס כד 39). הגוף המלאכי מורכב מגוף רוחני, אבל מלאכים יכולים להופיע בצורה בעלת גוף (בראשית יח-יט; מתי א 20; לוקס א 11; יוחנן כ 12; אל העברים יג 2). מאחר שהם ישויות רוחניות ולא חומריות, בדרך כלל הם אינם נראים לעין. אבל מאחר שיש להם סוג כלשהו של גשמיות, ביכולתם להופיע בצורת גוף. כאשר הם מופיעים בצורה בעלת גוף, הם תמיד מופיעים כגבר צעיר.
התפיסה האנושית המוגבלת לגבי המרחב אינה מסוגלת לתפוס את אופי קיומו של גוף המלאכים. לפי לוקס ח 30, ליגיון של ישויות מלאכיות בעלות גוף רוחני יכלו להתקיים בחלל מאוד מוגבל – בתוך אדם אחד.
דבר נוסף שיש לציין לגבי הגוף המלאכי הוא שהמלאכים אינם מתרבים "למינם" או "כצלמם וכדמותם" (מרקוס יב 25). המלאכים הם תמיד זכרים. אין מלאכים ממין נקבה, ואין ביכולתם להתחתן ולהתרבות. אך אין זאת אומרת שהמלאכים הם נעדרי-מין. ביוונית קיימת צורה דקדוקית נייטרלית אבל היא אינה משמשת עבור המלאכים. כשמדובר במלאכים, משתמשים תמיד בשם עצם ובכינויי גוף לזכר. בבראשית ו מסופר על מלאכים חוטאים שלקחו להם נשים מבנות האדם. הם היו מסוגלים להתרבות וליצור גזע גרוטסקי, מעוות. אבל מה שהם הולידו לא היו מלאכים כדמותם, "למינם", מפני שהגוף המלאכי אינו בר שכפול. אי אפשר ליצור אותו מחדש.
ג. רבבות המלאכים
המלאכים הם "קהל של רבבות" והם אינם גזע בעל יכולת להתרבות "למינהו" (עברים יב 23-22, תרגום דליטש: "כִּי אִם־בָּאתֶם… אֶל־יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבַּשָּׁמָיִם׃ וְאֶל מַקְהֵלַת רִבֲבוֹת הַמַּלְאָכִים וַעֲדַת הַבְּכוֹרִים…").
המלאכים שונים ונבדלים מבני אדם (תהילים ח 6-5); הם ישויות נעלות יותר מבני האדם (עברים ב 7; איגרת פטרוס השנייה ב 11); המלאכים הטובים / הבחירים אינם מתחתנים (לוקס כ 36-34).
ד. תכונותיהם של המלאכים
1. קדושתם
המלאכים הם קדושים (לוקס ט 26). קדושה במקרה שלהם משמעה שהם אינם מסוגלים יותר לחטוא שכן קדושתם "נחתמה"; היא זכתה לאישור ולתוקף נצחי. המלאכים אינם יכולים להיכשל בחטא כפי שהיה ביכולתם לעשות בעבר.
2. כוחם
המלאכים הם בעלי עצמה וכוח. בתחום זה הם נעלים מכל אדם שחי אי-פעם עלי אדמות. המלאכים נקראים במזמור קג 20 "גִּבֹּרֵי כֹחַ". לפי מתי כח 2 נדרש מלאך אחד בלבד כדי לגלול את האבן הגדולה מפי מערת הקבר של ישוע; באופן רגיל רק כמה גברים היו מסוגלים להזיז אבן כבדה שכזו. מלאך אחד "פָּתַח בַּלַּיְלָה אֶת דַּלְתוֹת בֵּית הַכֶּלֶא", והמלאך שנגלה לעיני כיפא בבית הכלא גרם לכך שהשרשראות נפלו מעל ידיו (מעשי השליחים ה 19; יב 7). מלאך אחד היה מסוגל להכות את הורדוס אגריפס במחלה שבגללה נפח את נפשו (שם, יב 23). המלאכים נקראים "רשויות וממשלות" באפסים א 21, ג 10; קולוסים א 16. באיגרת השנייה לתסלוניקים א 7 מדובר על "מַלְאֲכֵי עֻזּוֹ" ואיגרת פטרוס השנייה ב 11 מתייחסת לעצמתם ולכוחם של המלאכים. אם כן, התכונה המרכזית השנייה המאפיינת מלאכים היא שהם רבי כוח.
3. הם אלמותיים
בשונה מבני האדם, המלאכים אינם מסוגלים למות. מאז בריאתם הם אלמותיים (לוקס כ 36-35).
4. אסור להשתחוות-לסגוד להם
המלאכים אינם שווים לאלוהים. חשוב להכיר בעובדה זו שכן הפולחן למלאכים אסור. אין לעבוד אותם כאלוהויות שכן הם אינם אלוהיים (קולוסים ב 18; התגלות יט 10; כב 9-8).
8. הסדר שבו מאורגנים המלאכים
המלאכים מאורגנים היטב. המונחים שמתארים אותם מצביעים על כך שקיימים סדר וארגון ודרגות שונות בשורותיהם.
א. מונחים שמעידים על מידת הסדר והארגון של המלאכים
המלאכים נקראים "כִּסְאוֹת" – אלה הם המלאכים שיושבים בנוכחותו של אלוהים; "רָשֻׁיּוֹת וְמֶּמְשָׁלוֹת" – קטגוריה זו כוללת מלאכים שמושלים בתחום ספציפי והם בעלי שררה ומעמד גבוהים יותר ממלאכים פשוטים; המלאכים שנקראים "מֶּמְשָׁלוֹת" נתפסים כמושלים על עמים; "גְבוּרוֹת" – תואר שמצביע על סמכות עליונה (קולוסים א 16; אפסים א 21; ג 10; איגרת פטרוס הראשונה ג 22).
הסדר הצבאי שבו הם מאורגנים משתקף במונחים "צְבָאוֹת", "צְבָא הַשָּׁמַיִם" (שמואל א א 11: "יְהוָה צְבָאוֹת"; מלכים א כב 19) ו"לִגְיוֹנוֹת מַלְאָכִים" שהם חלק מהצבא הכללי, אוגדה שמורכבת משלושת אלפים עד ששת אלפים מלאכים (מתי כו 53).
התואר "הַשַּׂר הַגָּדוֹל" או "השר הראשון" ניתן למלאך שעומד בראש עם מסוים ומושל בו (דניאל י 13; יב 1).
ב. סדר המעמדות של הישויות השמיימיות
קיימים שלושה מעמדות של הישויות השמימיות: מלאכים, שרפים וכרובים.
1. מלאכים
זהו המעמד הנמוך ביותר של הישויות השמימיות. חלק גדול ממה שנאמר לעיל עוסק במעמד זה. לפעמים המונח "מלאכים" כולל את כל המעמדות של הישויות השמימיות, שכן הן כולן ישויות מלאכיות, אבל בדרך כלל המונח "מלאך" מתייחס לנמוך מבין שלושת המעמדות. מבחינת הופעתן, ישויות אלה נראות כגברים צעירים ללא כנפיים.
א) מיכאל המלאך הראשי
כתבי הקודש נוקבים בשמם של שני מלאכים: מיכאל וגבריאל. משמעות השם "מיכאל" היא "מי כאל". מיכאל נקרא "הַשַּׂר הַגָּדוֹל" או "אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים", מכאן שמיכאל הוא בעל הסמכות על פני כל שאר המלאכים. הוא אינו עליון בסמכותו על השרפים והכרובים אלא הוא ראש המעמד הנמוך ביותר של המלאכים.
בדניאל י 13 הוא נקרא "אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים". יש שרים רבים אבל הוא השר הראשון, בעל הסמכות על פני כל האחרים. בדניאל יב 1 הוא נקרא "הַשַּׂר הַגָּדוֹל". יש רק שר גדול אחד והוא המלאך הראשי, רב המלאכים (ה-archangel). משמעותם של השמות האלה בעצם זהה. התואר שלו ביוונית מדגיש שמיכאל הוא אדונם של כל המלאכים הרגילים (התגלות יב 7).
דרגתו של מיכאל מצביעה על כך שהוא נושא בתחומי אחריות ספציפיים. הוא המלאך הראשי וכל יתר המלאכים כפופים לסמכותו. כפי שהשדים כפופים לסמכותו של השטן, כך המלאכים הטובים מקטגוריה זו כפופים לסמכותו של מיכאל בשל מעמדו הראשי. בתור שכזה, האחריות שלו היא למשול במלאכים האחרים; אחריותם של המלאכים הטובים היא לקבל את סמכותו של מיכאל.
מיכאל נקרא גם "שר המלאכים", השר הראשון, הראשי. זהו תואר שניתן למלאכי אומות העולם, שיש להם סמכות על עמים מסוימים. בתור שכזה, מיכאל הוא שר ישראל. הוא אחראי על עם ישראל, ולכן היה זה מיכאל שהגן על גופת משה ביהודה 9. בדניאל י 21-13 מיכאל וידא שדניאל יקבל את ההתגלות הנחוצה בנוגע לעתידו של עם ישראל. לפי דניאל יב 1, מיכאל יגן על עם ישראל בימי הצרה הגדולה ועם ישראל ישרוד בזכות פועלו של מיכאל. דברים עתידיים נוספים שמיכאל שר המלאכים יעשה כוללים את ההכרזה על לקיחת המאמינים לשמים (הראשונה לתסלוניקים ד 17-16); ובאמצע תקופת הצרה הגדולה ישליך מיכאל את השטן ממקום משכנו הנוכחי השלישי בשמי האטמוספירה אל משכנו הרביעי על הארץ (התגלות יב 12-7).
ב) גבריאל
המלאך השני שנזכר בשמו בכתבי הקודש הוא גבריאל. משמעות השם היא "הגיבור של האל" (או "אל גיבור").
תפקידו הראשי של המלאך גבריאל הוא להיות שליח שמביא עמו התגלות מאלוהים לאדם. בדניאל ח 27-15 הוא גילה לדניאל את שעתיד לקרות לעם ישראל באחרית הימים. הוא גילה לו אודות שבעים השבועים ומועד ביאתו הראשונה של המשיח (שם, ט 27-20). גבריאל גילה לזכריה על לידתו הצפויה של יוחנן המטביל וגילה למרים על לידתו הצפויה של ישוע (לוקס א 20-11, 38-26).
כמו מיכאל, גם לגבריאל יהיה תפקיד שהוא ימלא בעתיד. בלוקס א 19 נאמר שגבריאל הוא אחד המלאכים הניצבים לפני אלוהים. בהתגלות ח 2 נזכרים שבעה מלאכים שעומדים לפני אלוהים, מכאן שגבריאל הוא אחד מהם ואחד מאלה שישפכו על הארץ את משפט השופרות כמסופר בפרקים ח-ט בספר ההתגלות.
ג) מלאכים אחרים
כתבי הקודש מזכירים מלאכים נוספים מבלי לנקוב בשמם אך מצוין מה הם עושים. לדוגמה, מבין שבעת המלאכים שעומדים לפני אלוהים ידוע רק שמו של אחד מהם – גבריאל (התגלות ח 2). בפרקים טו-טז נזכרים שבעה מלאכים אחרים שנושאים את שבע קערות המכות האחרונות. מלאכים נוספים שהכתובים מתייחסים אליהם כוללים את ארבעת מלאכי רוחות השמים (התגלות ז 4-1), מלאכי האש (יד 18) ומלאך המים (טז 5).
2. שרפים
השרפים נזכרים רק מעט פעמים בכתבי הקודש, בספרי ישעיהו וההתגלות. "שְֹרָפִים", או ביחיד "שָׂרָף" – משמעות המילה היא "בוער" והיא גם משמשת במשמעות של נחש ארסי (במדבר כא 8; ישעיהו יד 29; ל 6).
א) בספר ישעיהו
מישעיהו ו 3-2, 7-6 אפשר ללמוד ארבעה דברים על השרפים. ראשית, הם סובבים את כיסאו הרם של אלוהים. שנית, יש להם שש כנפיים או שלושה זוגות כנפיים, בעוד שלמלאכים אין כנפיים. זוג כנפיים אחד נועד לכסות את רגליהם, הזוג השני – לכסות את פניהם, והזוג השלישי כדי לעופף. שלישית, הם מהללים את אלוהים כל הזמן. הם קוראים זה אל זה ואומרים שוב ושוב: "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". הדבר הרביעי שאפשר ללמוד על השרפים מספר ישעיהו הוא ששרף טיהר את חטאו של ישעיהו. כאשר אחד מן השרפים לקח גחלת לוהטת מעל מזבח הקרבנות שבשמים והניח אותו על שפתיו של ירמיהו, חטאיו טוהרו.
זה כל מה שניתן ללמוד על שרפים מהתנ"ך.
ב) בספר ההתגלות
שרפים נזכרים בברית החדשה בשמונה קטעים שונים בספר ההתגלות.
הראשון הוא התגלות ד 11-6. אפשר ללמוד מקטע זה שבעה דברים על השרפים (שנקראים כאן "חיות").
ראשית, היצורים החיים האלה המזוהים עם השרפים נמצאים באמצע הכיסא וסביב לכיסא.
שנית, הם מלאים עיניים מלפנים ומאחור, סמל לכך שביכולתם לראות הרבה מעבר לעולם האנושי כדי להיות מסוגלים לבצע את ההשגחה האלוהית.
שלישית, לפי פסוק 8, יש להם שש כנפיים.
רביעית, לפי פסוק 7 השרפים אינם נראים בדיוק אותו הדבר; בעוד שלכולם יש שש כנפיים, פניהם שונות: דומות לאריה, דומות לעגל, דומות לאדם ודומות לנשר.
חמישית, בפסוק 8 נאמר "מִסָּבִיב וּמִבִּפְנִים הֵן מְלֵאוֹת עֵינַיִם". קודם לכן נאמר שהם מלאים עיניים מלפנים ומאחור, ופה נאמר שהם מלאים עיניים מכל הכיוונים, כולל הצדדים וכן מבפנים.
שישית, היצורים החיים האלה מהללים כל הזמן את אלוהים ואומרים את אותן המילים שמצוטטות בישעיהו, בשינוי קל. לפי פסוקים 8 ו-9 "הַחַיּוֹת" מהללות את אלוהים ואינן חדלות לומר: "'קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, יהוה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֲשֶׁר הָיָה וְהוֶֹה וְיָבוֹא.' וּבְכָל עֵת שֶׁתִּתֵּנָּה הַחַיּוֹת כָּבוֹד וִיקָר וְתוֹדָה לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, הַחַי לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים…".
ושביעית, בפסוקים 11-10, בכל פעם שהן אומרות "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ" זהו אות לעשרים וארבעה הזקנים להשתחוות גם הם לפני היושב על הכיסא. בהקשר הזה, היושב על הכיסא הוא אלוהים האב.
הקטע השני הוא התגלות ה 6. ניתן ללמוד ממנו שהיצורים השמימיים האלה (החיות) גם סובבים את השה, בן האלוהים. השרפים מקיפים את אלוהים האב אבל הם גם מקיפים את בן האלוהים.
הקטע השלישי הוא התגלות ה 10-8, 14. השרפים (חיות) ישתחוו לפני השה בעתיד כאשר השה ייקח את הספר החתום בשבעה חותמות. עם פתיחת הספר והתרת חותמיו מתחילה הצרה הגדולה. "הַחַיּוֹת" יפלו לפני השה בהשתחוויה כשהוא ייקח את הספר הזה עם שבעת החותמות.
הקטע הרביעי הוא התגלות ו 1, 3, 5, 7. ארבעה שרפים (חיות) מכריזים כל אחד בתורו על בוא ארבע המכות שיתרחשו עם פתיחת ארבעת החותמות הראשונים.
הקטע החמישי הוא התגלות ז 12-11. בפסוקים אלה, שרפים (חיות) יהללו את אלוהים על האנשים שייוושעו במהלך הצרה הגדולה. בפרק זה מדובר על 144,000 יהודים והמון רב מבין הגויים שייוושעו. שרפים יהיו בין מי שישתחוו לאלוהים ויהללו אותו על כך.
הקטע השישי הוא התגלות יד 3. השרפים (החיות) יהיו עדים לשיר החדש של 144,000 אלף היהודים הפדויים במלכות המשיח.
הקטע השביעי הוא התגלות טו 7. אחד השרפים (אחת מארבע החיות) ייתן לשבעת המלאכים את שבע קערות הזהב מלאות זעם האלוהים. משפטי הקערות בפרקים טו-טז חמורים בהרבה מהמשפטים של ימי הצרה הגדולה, ויהיה זה שרף שיגיש את שבע קערות המשפט האלה לשבעת המלאכים כך שאלה יוכלו להישפך על הארץ.
הקטע השמיני הוא התגלות יט 5-4 שבו השרפים (החיות) יוזמים השתחוויה והלל לפני אלוהים.
ג. מסקנות
אפשר להסיק על סמך פסוקים אלה מספר ישעיהו וספר ההתגלות שמונה דברים מרכזיים על השרפים – המלאכים מהמעמד השני.
ראשית, הם משתחווים לפני אלוהים ללא הרף. הם סוגדים לאלוהים האב ולבן האלוהים.
שנית, מאפיינת אותם ענווה. הדבר ניכר מהעובדה ששתיים מכנפיהם משמשות לכסות את רגליהם ושתי כנפיים נוספות משמשות לכסות את פניהם, שכן הם עומדים ממש לפני אלוהים ומקיפים את כס מלכותו של אלוהים האב.
שלישית, מוטל עליהם לטהר את עבדי אלוהים כדי שגם הם יוכלו להשתחוות לפני אלוהים ולשרת אותו. זה מתואר בישעיהו ו 7-6, שם שרף מטהר את שפתיו של הנביא ישעיהו.
רביעית, הם יוזמים השתחוויה לאלוהים בשמים. כאשר הם אומרים: "קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ", כל יתר דרי השמים, וביניהם עשרים וארבעה הזקנים, מתחילים להשתחוות גם הם.
חמישית, הם מתמקדים בעיקר בהדגשת קדושתו של אלוהים ובהשתחוויה לפניו.
שישית, הם מהללים את אלוהים ומכריזים את קדושתו. בכל פעם הם חוזרים שלוש פעמים על המילה "קָדוֹשׁ". ייתכן מאוד שהסיבה לכך היא הריבוי הפנימי הקיים באלוהים האחד: אלוהים האב, בן האלוהים ורוח הקודש, שהם כולם קדושים.
שביעית, הם מכריזים שבני האדם זקוקים לטיהור. טיהור זה נעשה באמצעות המזבח שעליו נשפך דם. טיהור הכפרה נעשה תמיד באמצעות דם, וכיום הוא נעשה באמצעות דמו של המשיח.
שמינית, השרפים ימלאו תפקיד ברוב המכות שיתחוללו בעת הצרה הגדולה. אלוהים ישתמש בשרפים (בחיות) כדי לשפוך את זעמו על הארץ.
3. כרובים
המעמד השלישי והגבוה ביותר בסדר המעמדות של הישויות השמימיות הם הכרובים. מאזכוריהם בכתבי הקודש עולה שתפקידם הוא לשמור או לכסות. המילה מופיעה בתנ"ך 91 פעמים: 27 פעמים ביחיד, 64 פעמים ברבים; ופעם אחת בברית החדשה (אל העברים ט 5).
א. הפסוקים
בבראשית ג 24 כתוב שהכרובים שמרו על הכניסה לגן עדן כדי שאדם וחווה לא יוכלו לחזור אליו. הכרובים סככו על הכפורת (שמות כה 22-18; לז 9-7). דמויות של כרובים נרקמו על יריעות המשכן (שם, כו 1). אלוהים מתואר כ"יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים" (שמואל א ד 4; שמואל ב ו 2; מלכים ב יט 15; דברי הימים א יג 6). לפי שמואל ב כב 11, ישוע המשיח "יִּרְכַּב עַל-כְּרוּב וַיָּעֹף…" בעת שיבתו. במלכים א ו 28-23; ז 29, 36 מסופר על הכנת כרובים לקודש הקודשים (לדביר) במקדש שלמה. לכל אחד מהכרובים האלה היו שתי כנפיים. כרובים סככו על ארון ברית ה' בבית המקדש (שם, ח 7-6; דברי הימים א כח 18). על הקירות בבית המקדש היו פיתוחי כרובים (דברי הימים ב ג 7). מפסוקים 14-10 אפשר ללמוד שהיו דמויות כרובים בקודש הקודשים, שלכל אחד מהם היו שתי כנפיים, ושדמויות כרובים גם נרקמו בפרוכת עצמה שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים. הכרובים כיסו את ארון הברית (שם, ה 8-7). בתהילים יח 11 נאמר שהמשיח ירכב על כרוב בביאתו השנייה. במזמורים פ 2; צט 1 וישעיהו לז 16 אלוהים מתואר כ"יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים", מי שנמצא מעל הכרובים.
ספר יחזקאל מספק את מרב הפרטים בקשר לכרובים ומסביר איך אלוהים יושב מעליהם. יחזקאל א 28-5 מספק תיאור מפורט של הכרובים (דמות ארבע חיות): א) מראיהן כדמות אדם; ב) לכל אחת ארבעה פנים: פני אדם, פני אריה, פני שור ופני נשר. מבחינה זו הם דומים לשרפים. ג) לכל אחת ארבע כנפיים, שתיים בכל צד של הגוף. ד) רגליהם ישרות. ה) כף רגליהם ככף רגל עגל. ו) הם נוצצים כעין נחושת קלל. ז) ידיהם ידי אדם מתחת לכנפיהם בכל ארבעת הצדדים. ח) הם נגלים בארבעה מראות: כנחושת קלל, כגחלי אש, כמראה הלפידים, כנוגה אש. ט) הם נעים במהירות הבזק. י) קול כנפיהם כקול מים רבים, כקול שדי, כקול מחנה צבא עצום. יא) הם קשורים לשכינת כבוד ה' (פסוקים 28-26).
ביחזקאל י 22-1 הכרובים היו מעורבים ביציאת שכינת כבוד ה' מבית המקדש. בפסוק 20 נאמר שהנביא מבין שהחיה שהוא ראה בחזונו "כְרוּבִים הֵמָּה".
ביחזקאל כח 16-14 נאמר שהשטן נברא ככרוב. למעשה הוא היה "כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ". כשם שמיכאל הוא ראש המלאכים, זה שיש לו סמכות על כל המלאכים האחרים, השטן היה ראש הכרובים, זה שיש לו סמכות על כל הכרובים האחרים. מאחר שהכרובים הם המעמד הגבוה ביותר של המלאכים, ובהיות השטן ראש הכרובים, זה הפך אותו למי שנמצא בקטגוריה גבוהה משל מיכאל.
המקום האחרון שבו נזכרים כרובים בתנ"ך הוא יחזקאל מא 20-18, 25. דמויות הכרובים ייחקקו בעתיד על על קירות בית המקדש של מלכות אלף השנים. לכרובים האלה יהיו שתי פנים: פני אדם ופני כפיר והם יהיו חקוקים גם על דלתות ההיכל בבית המקדש של מלכות אלף השנים.
המקום היחיד בברית החדשה שבו נזכרים כרובים הוא באיגרת אל העברים ט 5 שמשקף את התיאור התנ"כי של הכרובים שסוככים על הכפורת במשכן.
ב. מסקנות
אפשר להסיק מהפסוקים שלעיל שבעה דברים מרכזיים על הכרובים.
ראשית, יש שלושה סוגים של כרובים: א) אלה שיש להם פנים ושתי כנפיים. ב) אלה שיש להם שתי פנים ושתי כנפיים. ג) אלה שיש להם ארבע פנים וארבע כנפיים. בקשר לשטן לא נאמר בדיוק איזה סוג של כרוב הוא, אבל ידוע לנו שהוא מאחת משלוש הקטגוריות האלה.
שנית, לישויות השמימיות האלה יש קשר קרוב לכס מלכותו של אלוהים: הן אלה שנושאות את הכיסא לפי יחזקאל פרק א. בעוד שהשרפים מקיפים את הכיסא, הכרובים ממש נושאים אותו וגם מכסים אותו מלמעלה. אלוהים הוא "יושב הכרובים" מאחר שהכרובים נושאים את כיסאו. הכרובים, אם כן, קרובים מאוד לכיסא האלוהים ולכן מעמדם גבוה יותר משל השרפים.
שלישית, הם קשורים קשר הדוק ביותר לשכינת כבוד ה'. במידה רבה, הם משקפים את כבודו. הם היו מעורבים בעזיבת שכינת כבוד ה' ויציאתה מבית המקדש ומעם ישראל בשנת 586 לפנה"ס לפני החרבת בית המקדש בידי הבבלים.
רביעית, הכרובים שקשורים לשכינת כבוד האלוהים קשורים, לפיכך, קשר הדוק לנוכחותו של אלוהים. שכינת כבודו היא ההתגלות הנראית לעין של נוכחות האלוהים.
חמישית, הצדק והכוח של אלוהים חשובים להם. בעוד שהשרפים מתמקדים בהשתחוויה ובקדושה של אלוהים, הכרובים מתמקדים בצדק, בכוח ובגבורה של אלוהים.
שישית, הם מגנים על אופיו הקדוש של אלוהים ועל נוכחותו ולכן הם זקוקים לגבורה שלהם.
שביעית, הם בעלי יכולת לבצע במהירות רבה את רצון אלוהים בקרב העמים.
9. מעשיהם של המלאכים
נדון בנושא זה לפי שבע קטגוריות.
א. בקשר לאלוהים
בקטגוריה הזו קיימים ארבעה תחומי שירות ספציפיים. ראשית, המלאכים עוסקים בהשתחוויה לאלוהים. הם מהללים את אלוהים ומשתחווים לפניו (תהילים כט 2-1; קג 20; קמח 2; ישעיהו ו 3; התגלות ד 11-8; ה 13-8). שנית, הם מבצעים את רצון האלוהים; רצונו מוצא לפועל לעתים קרובות באמצעות מלאכים (תהילים קג 20; אל העברים א 7). שלישית, המלאכים שמחים במעשיו של אלוהים. כשאלוהים ברא את השמים ואת הארץ המלאכים ריננו והריעו משמחה (איוב לח 7) ובכל פעם שאלוהים מושיע אדם יש שמחה גדולה בין המלאכים (לוקס טו 10). רביעית, הם מוציאים לפועל את משפט האלוהים. מלאכים שימשו את אלוהים בהחרבת סדום ועמורה (בראשית יט 22-1); היה להם חלק בהבאת המכה העשירית על מצרים (שמות יב 23); והם שימשו בהבאת המגפה על ישראל (דברי הימים א כא 15).
ב. מביאים לבני האדם התגלות מאלוהים
תורת משה לא ניתנה למשה ישירות אלא בתיווכם של מלאכים. יש לכך רמז בדברים לג 2 וזה נאמר במפורש במעשי השליחים ז 53; גלטים ג 19; אל העברים ב 2. כמו כן, דניאל קיבל פעמים רבות התגלויות ישירות מאלוהים, אך חלק ממה שנגלה לו (כמו דניאל ח 1 – יב 13) ניתן לו באמצעות מלאכים. אותו הדבר נכון לגבי זכריה. מתוך 14 הפרקים בספר זכריה, ששת הראשונים (זכריה א 7 – ו 15) ניתנו באמצעות מלאכים. ספר ההתגלות, שנכתב בידי יוחנן השליח, נגלה לו בתיווכו של מלאך (התגלות א 1; י 11-1; יז 1; יט 10-9; כא 9; כב 16).
ג. בחיי המשיח
אלוהים השתמש במלאכים בחמש תקופות בחיי המשיח.
1. בלידת המשיח
מלאך ניבא את לידת המשיח למרים וליוסף (לוקס א 38-26; מתי א 21-20). מלאכים שימשו כדי להודיע על לידת המשיח לרועים היהודים שרעו את עדריהם מחוץ לבית לחם (לוקס ב 15-8). מלאך הזהיר את יוסף ואמר לו לברוח מבית לחם (מתי ב 13), ומלאך אמר ליוסף לעזוב את מצרים ולחזור לישראל (שם, 20-19).
2. במהלך תקופת פעילותו של המשיח עלי אדמות
תהילים צא 12-1 חזה שמלאכים ישמשו בכל תקופת פעילותו של המשיח, כשחי ופעל עלי אדמות. שאול אישר זאת באמירה כללית בראשונה לטימותיאוס ג 16, כשאמר שישוע "נִרְאָה לַמַּלְאָכִים" לכל אורך תקופת פעילותו. לאחר שהשטן ניסה את ישוע, מלאכים ניגשו ושירתו אותו (מתי ד 11; מרקוס א 13). גם במהלך חייו עלי אדמות נאמר שמלאכי אלוהים עלו וירדו על בן האדם (יוחנן א 51). הם עזרו לישוע גם כשהתייסר בגת שמנים (לוקס כב 43). ולפי מתי כו 53, יותר מתריסר ליגיונות מלאכים עמדו הכן להגן עליו במשפט שלו אילו היה זקוק להם לכל מטרה שהיא, אך הוא כמובן לא ביקש את עזרתם.
3. בתקומת המשיח מן המתים
מלאך גלל את האבן מפי מערת הקבר (מתי כח 2). מלאכים הודיעו לנשים שבאו אל הקבר שישוע קם לתחייה (מתי כח 7-1; מרקוס טז 7-5; לוקס כד 7-4; יוחנן כ 13-12).
4. בעליית המשיח למרום
לאחר עלייתו השמימה הודיעו מלאכים שאותו ישוע, שעזב אותם אז, יחזור באותו אופן (מעשי השליחים א 11-10). כפי שהוא עזב אותם בענני השמים, כך יום אחד הוא יחזור בענני השמים.
5. בשיבת המשיח
כאשר המשיח יחזור שנית אל העולם יבואו אתו מלאכים עם ענני השמים (מתי טז 27; כד 31-30; כה 31; השנייה לתסלוניקים א 7). אם כן, מלאכים יהיו מעורבים בחיי המשיח גם בעתיד.
ד. הפעילות של המלאכים בעמי העולם
בהקשר זה יש לציין שני דברים. ראשית, הישויות המלאכיות ממלאות תפקיד של "קוסמו-קראטים", כלומר "שליטי עולם" או "שליטי עמים". לדוגמה, בדניאל י 13, ישות מלאכית מובילה הייתה "שַׂר מַלְכוּת פָּרַס". למיכאל ראש המלאכים יש סמכות על כל המלאכים האחרים והוא גם השר הראשי הממונה על ישראל (י 21; יב 1).
שנית, למלאכים יש גם קשר הדוק למושליהם של עמים מסוימים. לדוגמה, בישעיהו יד 20-3 מדובר על בבל. פסוקים 11-3 מדברים על מלך בבל האנושי; פסוקים 14-12 מדברים על השטן; פסוקים 20-15 מדברים שוב על מלך בבל. כך גם ביחזקאל כח 19-1, שם מדובר על צור: פסוקים 10-1 מדברים על "נְגִיד צֹר" האנושי; פסוקים 19-11 מופנים לשטן בתור מלך צור. מאחר שישויות מלאכיות שסרחו וכאלה שנותרו נאמנות לאלוהים משמשות כ"קוסמו-קראטים" או שרים של העולם, הן מבצעות את רצון אלוהים בקרב העמים. יש לזקוף דברים רבים שקורים בעמי העולם לישויות מלאכיות אלה. תכופות, הסיבה שבגללה עמים יוצאים למלחמות זה כנגד זה היא מפני שהם הונעו לעשות זאת על ידי הישויות המלאכיות האלה.
ה. פעילות המלאכים בקרב האנשים הלא-מאמינים
בהקשר זה יש לציין שלושה היבטים למעשיהם בקרב האנשים הלא-מאמינים.
1. מלאכים מודיעים על המשפט הקרב ובא
מלאכים הודיעו בעבר על החורבן הקרב ובא של סדום ועמורה (בראשית יט 13-12). בעתיד הם יעשו זאת שוב כשיבשרו על משפטי הקערה הנוראים (התגלות יד 7-6).
2. מלאכים מוציאים לפועל עונש
מלאכים שימשו בעבר כדי להביא עונשים; לדוגמה, מלאך משחית הוציא לפועל את המכה העשירית – מכת בכורות – במצרים (שמות יב 23). דוגמאות נוספות ניתן למצוא בשמואל ב כד 16 וביחזקאל ט 8-1. דוגמה לכך בברית החדשה היא המלאך שהכה את הורדוס אגריפס במחלה אנושה (מעשי השליחים יב 23).
מלאכים ימלאו תפקיד זה גם בעתיד. הם יכו את העולם בעונשים בעת הצרה הגדולה (התגלות ח 2-1, 6; טז 1).
3. מלאכים ישמשו כקוצרים
בסוף הצרה הגדולה מלאכים ישמשו בתור "הַקּוֹצְרִים". הם יפרידו את המאמינים מהלא-מאמינים (מתי יג 42-39, 50-49).
ו. מעשי המלאכים בקשר למאמינים
ניתן ללמוד הרבה על נושא זה מכתבי הקודש. על סמך הקטעים הרבים בכתבי הקודש שעוסקים בתפקידים שהמלאכים ממלאים בקשר למאמינים ראוי להזכיר עשרה דברים.
1. ישועת המאמינים
המלאכים הטובים האלה שמחים בכל פעם שאדם נושע. המלאכים שסרחו אינם שמחים בכך אך המלאכים הקדושים שמחים בישועת בני האדם (לוקס טו 10).
2. שמירה על המאמינים
מוטלת על המלאכים משימת שמירה כללית. "חֹנֶה מַלְאַךְ יְהוָה סָבִיב לִירֵאָיו; וַיְחַלְּצֵם"; "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ, לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהילים לד 8; צא 11). פסוקים אלה מלמדים שדבר לא יוכל לקרות למאמין אם אין זה רצון האלוהים, וזאת בזכות העובדה שהמלאכים שומרים עליו. פסוקים אלה אינם מלמדים ששום דבר רע לא יאונה למאמינים, אלא שלא יקרה להם דבר שאיננו במסגרת רצונו של אלוהים. כשקורים דברים רעים למאמין אין זה מעיד על כך שהמלאכים נכשלו בעבודתם, אלא זה קורה מפני שכך היה רצונו של האלוהים.
מתי יח 10 מלמד שלכל הילדים יש מלאכים ששומרים עליהם. באל העברים א 14 נאמר שגם לכל מאמין יש מלאך ששומר עליו. למעשה, ברגע שאדם נושע, "מופקד" עליו מלאך ששומר עליו.
3. ביטחון המאמינים
מלאכים משמשים תכופות כדי להציל מאמינים ממצבים מסוימים. לדוגמה, מלאכים נשלחו כדי להציל את לוט מסדום (בראשית יט 22-1); מלאכים עזרו ליעקב (שם, לב 2-1); מלאך האכיל את אליהו הנביא ומלאכים הגנו על אלישע (מלכים א יט 7-5; מלכים ב ו 17). מלאך הגן על שלושת רעיו של דניאל בכבשן, ומלאך סכר את פי האריות והגן על דניאל מפני כל פגע (דניאל ג 28-24; ו 23). מלאך הציל את השליחים ואת שמעון פטרוס (מעשי השליחים ה 20-17; יב 11-6).
4. הדרכת המאמינים
תפקיד נוסף של המלאכים הוא להדריך את המאמינים אל האמת ואלי פעולה. לדוגמה, מלאך הורה ליוסף להאמין למה שמרים סיפרה לו – שהיא אכן בתולה למרות ההיריון (מתי א 21-20). מלאך הביא את פיליפוס למצב שבו היה ביכולתו להסביר את הבשורה לסריס האתיופי (מעשי השליחים ח 26). מלאך הורה לקורנליוס לשלוח שליחים אל שמעון פטרוס כדי שיבוא ויספר לו את הבשורה (שם, י 8-3; יא 14-13). מלאך הדריך גם את שאול (שם, כז 24-23).
5. תפילות המאמינים
המענה לתפילות מגיע לפעמים באמצעות מלאכים. במקרה של דניאל, לדוגמה, זה קרה פעמיים; בדניאל ט 23-20 וגם י 13-12, מלאך שימש כדי לתת מענה לתפילת הנביא שביקש עוד התגלות.
בברית החדשה, קבוצות של קדושים התפללו לשחרורו של שמעון פטרוס מהכלא. כמענה לתפילותיהם, מלאך נשלח כדי להציל את השליחים (מעשי השליחים יב 19-1).
6. עידוד
תפקיד נוסף של המלאכים הוא לעודד את המאמינים (מעשי השליחים ה 20-18; כז 25-23).
7. מות המאמינים
תפקיד נוסף הוא שכאשר מאמין מתהם נושאים את הנפש אל משכנה בשמים (לוקס טז 22).
8. המלאכים צופים במתרחש
המלאכים מסתכלים על המאמינים כדי לראות איך הם מתנהגים ומגיבים. לדוגמה, בלוקס יב 9-8, מודים לפני מלאכי אלוהים באמונתו של האדם המאמין. לפי לוקס טו 10, המלאכים צופים במתרחש ולפיכך שמחים בישועתו של כל מאמין נוסף. המלאכים גם חוזים בסבלם של המאמינים (הראשונה לקורינתים ד 9: "אֲשֶׁר לָנוּ הַשְּׁלִיחִים, אֲנִי סָבוּר שֶׁאֱלֹהִים הִצִּיב אוֹתָנוּ אַחֲרוֹנִים, כְּנִדּוֹנִים לְמָוֶת; כִּי הָיִינוּ לְמַחֲזֶה לָעוֹלָם, הֵן לְמַלְאָכִים הֵן לִבְנֵי אָדָם"). המלאכים משקיפים לראות אם הנשים מצייתות וחובשות כיסוי ראש במהלך אספות הקהילה (שם, יא 10: "מִשּׁוּם כָּךְ חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה מָרוּת עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה מִפְּנֵי הַמַּלְאָכִים"). בזמן שבו מאמינים מתחייבים לעשות דבר מה עבור האדון, המלאכים נמצאים שם (הראשונה לטימותיאוס ה 21: הִנְנִי מֵעִיד בְּךָ לִפְנֵי אֱלֹהִים וְהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ וְלִפְנֵי הַמַּלְאָכִים הַבְּחִירִים, שֶׁתַּקְפִּיד לְקַיֵּם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה…"). הם גם צופים ומסתכלים בפועל הישועה של אלוהים (איגרת פטרוס הראשונה א 12-10. נאמר שאלו הם "…דְּבָרִים אֲשֶׁר מַלְאָכִים נִכְסָפִים לְהַשְׁקִיף אֶל תּוֹכָם").
9. שומרים על הקהילות המקומיות
המלאכים משרתים כשומריהם של מאמינים כפרטים וגם כשומריהן של הקהילות. לכל קהילה יש מלאך ששומר עליה. ניתן ללמוד זאת מפרקים ב-ג בספר ההתגלות, שבהם כל מכתב מופנה למלאך של כל אחת מהקהילות.
10. שמירה על הגישה הנכונה של המאמינים כלפי המלאכים
כיצד אמור המאמין להתייחס למלאכים לאור תשעת התפקידים של המלאכים שנמנו לעיל? ראשית, למאמינים מותר להשתאות נוכח היכולות והמעשים של המלאכים, כפי שעשה דניאל (דניאל ח 17-16; י 9-1). שנית, ראוי שהמאמינים יעריכו את מה שהמלאכים עושים בשירות האל (אל העברים א 14). שלישית, אסור למאמינים לסגוד למלאכים (קולוסים ב 18; התגלות יט 10; כב 9). רביעית, המאמינים ישפטו בעתיד את המלאכים (הראשונה לקורינתים ו 3). במהלך משפט הכס הגדול הלבן כמובן שהמאמינים לא ישפטו את המלאכים הטובים, עושי דברו של אלוהים, אלא את המלאכים שסרחו.
ז. תפקיד המלאכים בעתיד
1. בצרה הגדולה
במהלך הצרה הגדולה הדבר הראשון שיעשו המלאכים יהיה לזרוע הרס אחרי ש-144,000 יהודים ייחתמו כאמור בספר ההתגלות ז 3-1. נחוץ לחתום את 144,000 היהודים האלה מפני שזה יגן עליהם מכל פגע. מהרגע שהם יהיו חתומים, המלאכים יישלחו לגרום נזק עלי אדמות כחלק מהמשפט של אלוהים.
שנית, שבעה מלאכים יישלחו לשפוך את שבעת משפטי השופרות (התגלות ח 1 – ט 21; יא 19-15).
שלישית, באמצע הצרה הגדולה, המלאכים הטובים יישלחו להשליך את השטן ואת המלאכים המורדים ממקום משכנם הנוכחי בשמי האטמוספירה והם יוגבלו לתחומי הארץ ליתרת זמן הצרה הגדולה (שם, יב 12-7).
רביעית, המלאכים יכריזו הכרזות שונות באמצע תקופת הצרה הגדולה (שם, יד 20-6).
חמישית, מלאכים יישלחו כדי לשפוך את קערת המשפטים (טו 7 – טז 21).
שישית, בזמן הצרה הגדולה יישלח מלאך כדי לגזור את דינה של העיר בבל לחורבן (יח 3-1, 24-21).
התפקיד השביעי שימלאו המלאכים בצרה הגדולה יהיה לקרוא לעמי העולם להר מגידון כך שאלוהים יוכל להעניש את העמים האלה (יט 18-17).
2. כאשר המשיח יחזור
ניתן לציין שני דברים שהמלאכים יעשו בעתיד בהקשר לביאתו השנייה של המשיח.
ראשית, המלאכים הטובים יחזרו יחד עם ישוע (מתי טז 27; כד 31; כה 31; השנייה לתסלוניקים א 7).
שנית, עם שיבת המשיח, מלאכים יפרידו את המאמינים מהבלתי מאמינים (מתי יג 42-39, 50-49).
3. במלכות המשיח
המלאכים יפעלו בעתיד במסגרת מלכות המשיח.
ראשית, הסמכות לכבול את השטן בתהום למשך 1,000 שנים תינתן למלאך פשוט (התגלות כ 3-1). כרוב הממשח רב הכוח יושפל מכך שהוא ייכבל על ידי מלאך אלמוני מהמעמד הנמוך של המלאכים.
שנית, מלאכים יישלחו לקבץ את היהודים בחזרה לארץ ישראל (מתי כד 31). לראשונה בתולדותיו יוכל העם היהודי ליהנות מכל הארץ המובטחת.
4. בנצח
לפי התגלות כא 12, המלאכים ישמשו כשומרי שערי העיר ירושלים במלכות האלוהים הנצחית. לירושלים החדשה, שתהיה מקום המשכן הנצחי לכל המאמינים מכל הזמנים, יהיו 12 שערים, שלושה מכל צד של העיר. כל שער יהיה עשוי ממרגלית ענקית ועל כל אחד מהם יופקד מלאך כשומר.
10. ייעודם של המלאכים
הקדושים מכל הזמנים וגם המלאכים יגיעו לירושלים השמימית (אל העברים יב 22). כל המלאכים הבחירים, הקדושים, אלה שלא נפלו בחטא עם השטן, יחיו לנצח בירושלים החדשה. לפי פסוק זה, המאמינים יבואו "אֶל הַר צִיּוֹן וְאֶל עִיר אֱלֹהִים חַיִּים, אֶל יְרוּשָׁלַיִם הַשְּׁמֵימִית וְאֶל רִבְבוֹת הַמַּלְאָכִים…". מכאן שלכל המאמינים ולכל המלאכים שלא מרדו יש ייעוד זהה.