"לִתְהִלַּת כָּבוֹד עַל חַסְדּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ בַּאֲהוּבוֹ"אפסים א 6
"לִתְהִלַּת כָּבוֹד עַל חַסְדּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ בַּאֲהוּבוֹ"אפסים א 6
בשיעור זה נסקור את מה שקורה לכל מאמין ברגע שהוא נושע. שלושים ושלושה דברים אלה נקראים לעיתים בדיונים התאולוגיים positional truth – האמיתות הנובעות ממעמד המאמין במשיח. בהקשר זה מדובר גם על ההזדהות של המאמין עם המשיח: המאמין התאחד עם המשיח כתוצאה מישועתו.
הקדמה
א. הגדרת המונח "במשיח, בו"
בכל כתביו של שאול השליח ניתן למצוא מונחים כמו: במשיח, בישוע, במשיח ישוע, בו. מבחינת שאול כל אלה הם מונחים טכניים. בכל פעם ששאול משתמש באחד מהם, הוא מצביע על דבר מה שהוא נכון בגלל המעמד של המאמין במשיח, שנובע ממעמד זה. הדוקטרינה הזו של שאול מתייחסת לאחדותו של המאמין עם המשיח. היא מתייחסת למעמד החדש של האדם הנושע שקם עם המשיח לתחייה.
ב. מעמד והתנהגות
בנקודה זו ראוי לעשות הבחנה בין המעמד של המאמין לבין ההתנהגות שלו. המעמד של המאמין במשיח מתייחס לשלושים ושלושה הדברים הנסקרים כאן. מדובר באופן שבו אלוהים רואה את המאמין; לא באמת איך שהוא, אלא איך הוא במשיח.
בכל הנוגע להתנהלות המאמין בחייו בעולם הזה, עליו להשתדל להקפיד שהתנהגותו תהיה תואמת למעמד שלו, להיותו "במשיח". תפקידה של רוח הקודש המקדשת את המאמין הוא להוביל לכך שחייו של המאמין, התנהלותו בחיי היום יום, יתאימו יותר ויותר לזהותו ולמעמדו במשיח.
ג. האמצעי לקבלת המעמד החדש
כיצד מקבלים את המעמד החדש הזה? באמצעות טבילה ברוח הקודש. זה עולה מהאיגרת הראשונה לקורינתים יב 13: הֲרֵי בְּרוּחַ אַחַת הֻטְבַּלְנוּ כֻּלָּנוּ לְגוּף אֶחָד, יְהוּדִים כִּיוָנִים, עֲבָדִים כִּבְנֵי חוֹרִין, וְכֻלָּנוּ הֻשְׁקֵינוּ רוּחַ אַחַת.
המאמין נהייה חלק מהמשיח, מתאחד איתו וחי "בו" באמצעות הטבילה ברוח הקודש. לכן הטבילה ברוח ייחודית לקהילת המשיח. רוח הקודש לא מילאה תפקיד זה לפני ההתרחשויות המתוארות בספר מעשי השליחים פרק ב, והיא גם לא תעשה זאת לאחר שקהילת המאמינים תילקח לשמיים. פועל זה של רוח הקודש מיועד באופן ייחודי לגוף המשיח (לקהילה), והדרך שבה המאמין "נכנס" למעמד החדש שלו במשיח היא באמצעות הטבילה ברוח הקודש.
ד. שתי אמיתות מפתח לגבי המעמד של המאמין במשיח
1. המקור
ראשית, המקור הוא חסדו של אלוהים. שלושים ושלושה הדברים האלה, המעמד של המאמין במשיח, נובעים מחסדו של אלוהים. כנאמר באפסים א 6: לִתְהִלַּת כָּבוֹד עַל חַסְדּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ בַּאֲהוּבוֹ.
הניסוח בַּאֲהוּבוֹ הוא למעשה דרך אחרת לומר "במשיח". המעמד של המאמין, היותו "במשיח", שלושים ושלושה הדברים האלה, הם כולם תוצאה של חסד אלוהים.
בהמשך כתב שאול: וְהֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, כְּדֵי לְהַרְאוֹת בָּעוֹלָמִים הַבָּאִים אֶת שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ בַּטּוֹבָה שֶׁגָּמַל עָלֵינוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (אפסים ב 7-6). בהשתמשו בניסוח המצביע על מעמדו של המאמין – בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ – שאול קובע שמעמד זה הוא תולדה של שֶׁפַע עֹשֶׁר חַסְדּוֹ.
לפיכך, הדבר הראשון שניתן ללמוד מפסוקים אלה הוא שהמעמד "במשיח" מקורו בחסד אלוהים.
2. הבסיס לסמכות של המאמין
העיקרון השני שניתן ללמוד מהכתובים בקשר למעמד של המאמין במשיח הוא, שמעמד זה הוא הבסיס לסמכותו של המאמין. הסמכות של החיים הרוחניים מבוססת על קיומו ומעמדו של המאמין במשיח. וְיָאִיר עֵינֵי לְבַבְכֶם לָדַעַת מַהִי הַתִּקְוָה הַצְּפוּנָה בִּקְרִיאָתוֹ, מָה עֲתִירַת כָּבוֹד נַחֲלָתוֹ בְּקֶרֶב הַקְּדוֹשִׁים, וּמַה נַּעֲלָה גְּדֻלַּת גְּבוּרָתוֹ הַשּׁוֹפַעַת עָלֵינוּ, הַמַּאֲמִינִים, כְּמִדַּת פֹּעַל כֹּחוֹ הֶעָצוּם (אפסים א 19-18).
למעמד של המאמין במשיח נלווית סמכות. הבסיס לסמכות של המאמין הוא המעמד שלו במשיח. למעמד של קצין בדרגת סגן או סרן או אלוף נלווית מידה מסוימת של סמכות, וכך גם למעמד של המאמין במשיח. אם סגן שקודם לדרגת סרן אינו יודע את כל מה שנלווה למעמדו כסרן, הוא ימשיך לתפקד ברמה של סגן. זו הסיבה לכך שמאמינים רבים אינם משתמשים בסמכות שיש להם; הם אינם מכירים את הסמכות שנלווית למעמד החדש שלהם. לפיכך חשוב ללמוד את שלושים ושלושה הדברים האלה, בין היתר כדי לדעת אילו משמעויות והשלכות בחייך יש למעמד שלך במשיח.
ה. הגנה מפני השטן
המעמד של המאמין במשיח הוא ההגנה הטובה ביותר שלו כנגד השטן במלחמה הרוחנית. מדובר על כך בקטעים הבאים בברית החדשה. הראשון הוא קולוסים ב 15-14: בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב. וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְֹרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִֹיג בּוֹ.
בגלל המעמד שלו במשיח, המאמין כמו נצלב יחד עם המשיח על הצלב וכך גבר על השטן. לכן ההגנה הטובה ביותר של המאמין בחזית המאבק הרוחני אל מול השטן היא המעמד שלו במשיח והסמכות שנלווית אליו.
גם אל העברים ב 15-14 מצביעים על אותו הדבר: וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל־יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת – הוּא הַשָֹטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם.
מחבר האיגרת אל העברים מדגיש את אותה נקודה, שבכוח מות המשיח ותקומתו, ובזכות מעמדו של המאמין במשיח והעובדה שלפיכך גם הוא שותף עם המשיח לצליבה ולתקומה, יש למאמין את המפתח לניצחון. זהו הבסיס להגנה שלו בחזית המלחמה בשטן.
קטע שלישי, ואולי המקיף ביותר בתחום זה, הוא אפסים ו 18-10: סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם. עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמֹד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכֹּל. עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם. עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע. וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים.
שאול מזכיר כאן שלוש פעמים שבמלחמה הרוחנית על המאמין להתייצב נגד השטן ולהתנגד לו. הדרך לעשות זאת היא חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ (פס' 10). המונח בַּיהוה מתאר את מעמד המאמין כמי שקיים במשיח. להיות חזק בה' משמעו להכיר במעמד שלך וגם בכל הסמכות שנלווית למעמד זה. מי שלומד את שלושים ושלושה הדברים האלה יידע בדיוק איזו סמכות יש לו במשיח; ובזכות ידיעה זו הוא יוכל להילחם את המלחמה הרוחנית ואף לנצח.
ו. השלכות
קיימות שמונה השלכות שמשתמעות מן המעמד של המאמין במשיח. הן כולן קשורות למגוון צדדים של הזדהות המאמין עם המשיח בפועלו המכפר.
ראשית, המאמין נצלב עם המשיח: עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי. הַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַי עַכְשָׁו בַּבָּשָׂר, אֲנִי חַי אוֹתָם בֶּאֱמוּנַת בֶּן־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי (גלטים ב 20).
שנית, המאמין מת עם המשיח: מַתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ לְגַבֵּי עִקְּרֵי הָעוֹלָם… (קולוסים ב 20).
שלישית, המאמין נקבר עם המשיח: נִקְבַּרְנוּ אִתּוֹ בַּטְּבִילָה לַמָּוֶת… (רומים ו 4).
רביעית, המאמין קיבל חיים עם המשיח: אַף כִּי מֵתִים הָיִינוּ בִּפְשָׁעֵינוּ, הֶחֱיָנוּ עִם הַמָּשִׁיחַ… (אפסים ב 5).
חמישית, המאמין הוקם לתחייה: לָכֵן אִם הוּקַמְתֶּם עִם הַמָּשִׁיחַ, שַׁאֲפוּ לַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַעְלָה… (קולוסים ג 1).
שישית, המאמין סובל עם המשיח: …סוֹבְלִים אָנוּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ (רומים ח 17).
שביעית, המאמין יתפאר בכבוד יחד עם המשיח: …כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ (רומים ח 17).
שמינית, המאמינים יהיו יורשים־שותפים עם המשיח: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ… (רומים ח 17).
1. פדות
פדות היא התולדה הראשונה של המעמד שיש למאמין במשיח. הדבר עולה מהפסוקים הבאים:
רומים ג 24: אַךְ הֵם מֻצְדָּקִים בְּחַסְדּוֹ, בְּחִנָּם, הוֹדוֹת לַפְּדוּת שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (רומים ג 24).
אֲבָל מִמֶּנּוּ קַיָּמִים אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְחָכְמָה מֵאֵת אֱלֹהִים, לִצְדָקָה, לִקְדֻשָּׁה וְלִפְדוּת (הראשונה לקורינתים א 30).
שֶׁבְּדָמוֹ יֵשׁ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים כְּפִי עֹשֶׁר חֶסֶד הָאֱלֹהִים (אפסים א 7).
אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים (קולוסים א 14).
מחיר הפדות מהחטא היה דמו של המשיח. לפדות משמעו "לשחרר תמורת תשלום, לקנות וכך לשחרר דבר מה". בהקשר הרוחני, משמעו "לשחרר תמורת תשלום משוק העבדים של החטא, לפדות במחיר". כשרוכשים משהו תמיד יש מחיר לרכישה. מחיר הרכישה או הפדות הזו היה דמו של המשיח: הֲלֹא בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם (הראשונה לקורינתים ו 20-19); לֹא בְּדָבָר נִשְׁחָת, לֹא בְּכֶסֶף וְלֹא בְּזָהָב, נִפְדֵּיתֶם מִדַּרְכְּכֶם הַתְּפֵלָה שֶׁנְּחַלְתֶּם מֵאֲבוֹתֵיכֶם, כִּי אִם בְּדָם יָקָר שֶׁל שֶׂה תָּמִים שֶׁאֵין בּוֹ מוּם, בְּדָמוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ (איגרת פטרוס הראשונה א 19-18).
קיימות שלוש מילים ביוונית שמשמעותן "לפדות". לכל אחת מהן יש גוון אחר של משמעות. הראשונה היא agorazo שמשמעותה "לקנות, לרכוש", "לשלם את המחיר שנדרש עקב החטא כך שאפשר לפדות את האדם" (איגרת פטרוס השנייה ב 1; התגלות ה 9). השנייה היא exagorazion שמשמעותה "לקנות מן השוק". בתחום הרוחני, משמעה "לשלם, לפדות משוק העבדים של החטא" (גלטים ג 13; ד 5). השלישית היא lutroo ומשמעותה "לשלם כופר ולשחרר" (מתי כ 28; הראשונה לטימותיאוס ב 6; טיטוס ב 14).
משילוב שלוש המילים האלה עולה שהפדות שעליה מדובר בכתובים משמעה שהאדם שנפדה נקנה באמצעות תשלום של המחיר – דמו של המשיח; הוא מוצא מן השוק, משוק העבדים של החטא; הוא משוחרר כך שביכולתו לשרת את האדון.
2. ריצוי
המעמד של המאמין במשיח כולל ריצוי. הריצוי פירושו שבאמצעות מות המשיח חל שינוי במעמד של העולם, שהיה במצב של ניכור מאלוהים, כך שכל בני האדם יכולים כעת להיוושע. הריצוי הפך את כל בני האדם למי שיכולים להיוושע. אין זה אומר שכל בני האדם ייוושעו, מפני שחייב להתקיים מרכיב של אמונה אישית, אבל בזכות הריצוי כל בני האדם יכולים להיוושע (רומים ה 11-10; השנייה לקורינתים ה 19-18; קולוסים א 22-20).
בכתבי הקודש משמעות הריצוי שהשיג המשיח אינה מתייחסת לשני צדדים יריבים ופגועים שמתפייסים זה עם זה. אלא, שהאנושות, שהיא הצד הפוגע, מקורבת שוב לאלוהים בדרך של ריצוי לאלוהים שבו היא פגעה.
3. כפרה
המעמד של המאמין במשיח מקנה לו כפרה. המשמעות היא שחרון האלוהים שכך בזכות מות המשיח: וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם… (רומים א 18).
בזכות מות המשיח חרונו של אלוהים אינו מופנה עוד כלפי המאמין (רומים ג 25; איגרת יוחנן הראשונה ב 2; ד 10).
4. סליחת חטאים
משמעות הסליחה בזכות ישוע היא שכל חטאי המאמין – בעבר, בהווה ובעתיד, נסלחו לגמרי (אפסים א 7; קולוסים א 14; ב 13). פירוש הדבר הוא שאין שום חטא שהמאמין יכול לבצע שיגרום לו לאבד את ישועתו. כאשר המשיח מת, הוא מת זמן רב לפני שבני האדם שחיים כיום חטאו ולוּ חטא אחד. הוא מת בעבור כל החטאים – חטאי העבר, ההווה והעתיד של כל האנשים שחיים כעת. כל החטאים נמחלו במלואם. לפיכך, לא קיים חטא שהמאמין עשוי לחטוא שיכול לגרום לו לאבד את ישועתו.
ההשלכה המעשית של האמת הזו מצוינת באפסים ד 32: הֱיוּ טוֹבִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הֱיוּ מְלֵאֵי רַחֲמִים וְסִלְחוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ.
שימו לב למינוח בַּמָּשִׁיחַ. זהו המונח הטכני שמתאר את המעמד של המאמין. שאול הדגיש כאן את מעמדו של המאמין כמי שזכה בסליחה: כְּשֵׁם שֶׁאֱלֹהִים סָלַח לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ. מאחר שאלוהים סלח למאמין, עליו לסלוח למאמינים אחרים שפגעו בו.
פסוק נוסף הוא קולוסים ג 13: נַהֲגוּ בְּסַבְלָנוּת אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, וְסִלְחוּ זֶה לָזֶה כַּאֲשֶׁר לְמִישֶׁהוּ טַעֲנָה עַל רֵעֵהוּ. כְּשֵׁם שֶׁהָאָדוֹן סָלַח לָכֶם, כֵּן סִלְחוּ גַּם אַתֶּם.
מאחר שהאדון סלח למאמין, גם עליו להיות מוכן לסלוח לאחרים.
5. הצדקה
ההצדקה היא הצד החמישי במעמד של המאמין. הצדקה משמעה ש"מכריזים עליך כצדיק" (רומים ג 24; ח 30). בִּגְלַל צִיּוּתוֹ שֶׁל הָאֶחָד יֵעָשׂוּ הָרַבִּים לְצַדִּיקִים (ה 19). המאמינים זוכו מאשמה והם מוצדקים בצדקת האלוהים. כתוצאה מהאמונה, צדקת המשיח תיזקף לזכות המאמין. העובדה שהמאמין הוא צדיק במשיח היא הבסיס להכרזה על צדקתו.
6. אלוהים מפאר בכבודו את המאמין
העובדה שאלוהים …אֶת הַמֻּצְדָּקִים אַף פֵּאֵר בִּכְבוֹדוֹ מבטיחה שייתן בסופו של דבר את כבוד המשיח הֶעָתִיד לְהִגָּלוֹת בָּנוּ (רומים ח 18, 30; ט 23; קולוסים ג 4; איגרת יוחנן הראשונה ג 2). העובדה שאלוהים כבר פיאר בכבודו את המאמין כחלק מהמעמד שלו במשיח משמעה שהוא בוודאות יתגלה עִמּוֹ בַּהֲדַר כָּבוֹד ושֶׁבְּהִגָּלוֹתוֹ נִהְיֶה כָּמוֹהוּ ביום ההוא.
7. הצלה, שחרור
חלק מהמעמד של המאמין במשיח הוא העובדה שהָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ (מעשי השליחים כו 18; אפסים ב 2-1; קולוסים א 13; אל העברים ב 15-14). העובדה שהמאמין שוחרר מכוח החושך פירושה שאינו כפוף יותר למחויבות כלשהי לשרת את השטן. המאמין הועבר ממלכות החושך אל מלכות האור של בן האלוהים.
8. מילת הלב
אין הכוונה למילה גופנית של הבשר אלא למילת הלב, שעליה מדובר בקולוסים ב 11: בּוֹ גַּם נִמַּלְתֶּם מִילָה שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֵׂה יָדַיִם, וְזֹאת בְּהַפְשָׁטַת הַגּוּף הַבְּשָׂרִי, בְּמִילַת הַמָּשִׁיחַ. מילת הלב כרוכה בהסרת מעשי הבשר.
היישום המעשי של "להיות נימול" במשיח הוא להסיר את מעשי הבשר ולהתהלך בצדקה לפני ה'.
9. המאמין רצוי לפני אלוהים
בזכות מעמדם של המאמינים במשיח אלוהים מקבל אותם כבניו וכאבנים חיות (אפסים א 6-5; איגרת פטרוס הראשונה ב 5).
אלוהים מקבל את המאמינים והם רצויים לפניו (לפי אפסים א 6-5 הוּא יָעַד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, כְּחֵפֶץ רְצוֹנוֹ, לִתְהִלַּת כָּבוֹד עַל חַסְדּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ בַּאֲהוּבוֹ, ולפי איגרת פטרוס הראשונה ב 5: וְגַם אַתֶּם, כַּאֲבָנִים חַיּוֹת, נִבְנִים לְבַיִת רוּחָנִי, לִכְהֻנַּת קֹדֶשׁ, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת זִבְחֵי רוּחַ רְצוּיִים לֵאלֹהִים בִּזְכוּת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ). יש לכך חמישה צדדים.
הראשון, המשמעות היא שהמאמין הפך להיות צדיק על ידי קבלת צדקתו של המשיח (רומים ה 21-11; הראשונה לקורינתים א 30; השנייה לקורינתים ה 21).
השני, המאמין רצוי לאלוהים משום שהוא התקדש במשיח. מנקודת המבט של אלוהים, המאמין מקודש ולכן ביכולתו לכנות את כל המאמינים "קדושים" (הראשונה לקורינתים א 2, 30; ו 11).
השלישי, המאמין הושלם לנצח. בְּקָרְבָּן אֶחָד הִשְׁלִים לְתָמִיד אֶת הַמְקֻדָּשִׁים (אל העברים י 14). מאחר שהוא במשיח, המאמין כבר נתפס כמי שנעשה מושלם.
הרביעי, אלוהים מקבל את המאמין בזכות מעמדו במשיח כמי שאין בו אשמה (יוחנן ג 18; ה 24). אלוהים מקבל אותו כמי שאינו מורשע בגלל חטאיו: לָכֵן אֵין עַכְשָׁו שׁוּם הַרְשָׁעָה עַל אֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (רומים ח 1).
החמישי, אלוהים מקבל את המאמין מפני שהוא הִכְשִׁיר אֶתְכֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנַחֲלַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוֹר (קולוסים א 12). הוא מכשיר את המאמינים ומזכה אותם להשתתף בנחלת הקדושים, במלכות האור.
10. ביכורי רוח הקודש
לפי רומים ח 23, למאמינים יש את בִּכּוּרֵי הָרוּחַ. יש גם לכך חמישה צדדים.
הראשון הוא שהמאמין נולד מחדש (יוחנן ג 6-5; טיטוס ג 5).
השני, המאמין נטבל ברוח הקודש וכך הוכנס לתוך גוף המשיח (רומים ו 10-1; הראשונה לקורינתים יב 13).
השלישי, רוח הקודש שוכנת במאמין ולפיכך גופו הופך להיות להֵיכַל אֱלֹהִים (רומים ה 5; ח 9; הראשונה לקורינתים ג 16; ו 19; גלטים ד 6; השנייה לטימותיאוס א 14; איגרת יוחנן הראשונה ב 27; ג 24).
הרביעי, המאמין חתום ברוח הקודש. הדבר מבטיח למאמין שישועתו בטוחה ונצחית (השנייה לקורינתים א 22; אפסים א 14-13; ד 30).
החמישי, המאמין מלא ברוח הקודש וזה מאפשר לו לשרת את ה' (אפסים ה 18).
11. המאמין הוא חלק מהתוכנית הנצחית של אלוהים
המאמין כלול בתוכנית הנצחית של אלוהים, הוא חלק ממנה. הַמּוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ וְקוֹרֵא אוֹתָנוּ בִּקְרִיאָה קְדוֹשָׁה, לֹא לְפִי מַעֲשֵׂינוּ, כִּי אִם לְפִי תָּכְנִיתוֹ וּלְפִי חַסְדּוֹ הַנָּתוּן לָנוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ מִלִּפְנֵי עִתּוֹת עוֹלָם (השנייה לטימותיאוס א 9). גם לזה יש חמישה צדדים.
הראשון, אלוהים מכיר את המאמין מִקֶּדֶם (רומים ח 29; אפסים א 5, 11, 12; איגרת פטרוס הראשונה א 2-1).
השני, אלוהים ייעד מראש את המאמין לישועה (יוחנן ו 65; רומים ח 30-29).
השלישי, המאמינים הם בְּחִירֵי אֱלֹהִים ( רומים ח 33; קולוסים ג 12; הראשונה לתסלוניקים א 4; טיטוס א 1; איגרת פטרוס הראשונה א 2-1).
הרביעי, המאמין הוא חלק מהתוכנית הנצחית של אלוהים; הוא נבחר על ידי אלוהים לישועה (אפסים א 4; השנייה לתסלוניקים ב 13).
החמישי, המאמינים הכלולים בתוכנית הנצח של אלוהים נקראו מן השמיים לישועה (רומים ח 30; ט 24; הראשונה לתסלוניקים ה 24; השנייה לתסלוניקים ב 14; איגרת טימותיאוס השנייה א 9; אל העברים ג 1).
12. מיוסד על הסלע: המשיח
הדבר השנים עשר שכרוך במעמד של המאמין במשיח הוא היסוד שעליו מושתתת אמונת המאמין. מאחר שהוא במשיח, יש לו יסוד איתן שעליו הוא יכול לעמוד; ביכולתו לבנות את חייו כמאמין על סלע ולא על חול (מתי ז 27-24; הראשונה לקורינתים ג 15-9; אפסים ב 22-20; איגרת פטרוס הראשונה ב 6-4).
13. מקורבים אל אלוהים
היבט זה מתייחס בייחוד למאמינים הגויים. הם כעת במעמד שבו הם יכולים ליהנות מברכות רוחניות שניתנו ליהודים. באמצעות אמונה במשיח, המאמין הגוי קורב לאלוהים כדי ליהנות לא רק מהברכות הפיזית, החומריות, של הבריתות שנכרתו עם העם היהודי, אלא גם מברכותיהן הרוחניות של הבריתות: אֲבָל כָּעֵת, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, אַתֶּם הָרְחוֹקִים בֶּעָבָר, נִהְיֵיתֶם קְרוֹבִים עַל־יְדֵי דַּם הַמָּשִׁיחַ (אפסים ב 13).
מאחר שהמאמין קורב לאלוהים בשל מעמדו במשיח, עליו להתקרב לאלוהים בפועל, בהתנהגותו, ובדרך זו חטאיו יטוהרו: קִרְבוּ לֵאלֹהִים וְיִקְרַב אֲלֵיכֶם. הַחוֹטְאִים, רַחֲצוּ יְדֵיכֶם! טַהֲרוּ אֶת לְבַבְכֶם, הֲפַכְפַּכֵּי הַלֵּב! (יעקב ד 8).
14. גוי קדוש וממלכת כוהנים
המאמינים נהיו לחלק מגוי קדוש ומממלכת כוהנים; מכאן נובע שכל המאמינים הם כוהנים. זה נכון בעיקר לגבי המאמינים היהודים באיגרת פטרוס הראשונה ב 5, 9, אבל גם לגבי מאמינים גויים לפי התגלות א 6-5; ה 10-9.
לעובדה שהמאמינים הם חלק מגוי קדוש ומממלכת כוהנים יש מספר השלכות בפועל. אחת מהן מצוינת באיגרת אל הרומים יב 2-1, היכן ששאול קורא למאמין למסור את גופו קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים. העלאת קורבנות היא כמובן תפקיד שממלא הכוהן.
השלכה מעשית נוספת של כהונת הקודש של המאמינים עולה מפיליפים ד 18: יֵשׁ לִי הַכֹּל בְּשֶׁפַע; מָלֵאתִי לְאַחַר שֶׁקִּבַּלְתִּי מִידֵי אֶפַּפְרוֹדִיטוֹס אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם – רֵיחַ נִיחוֹחַ הֵם, מִנְחָה עֲרֵבָה רְצוּיָה לֵאלֹהִים.
שאול דיבר כאן על תרומות שנשלחו כדי לתמוך בו ובפעילות שלו למען הבשורה. שאול כתב ששליחת התרומה הכספית הייתה כמתן מנחה – תפקיד שהכוהנים מילאו. היה הייתה כהעלאת רֵיחַ נִיחוֹחַ…, מִנְחָה עֲרֵבָה רְצוּיָה לֵאלֹהִים. אחת מהדרכים שבהן ממלא המאמין את תפקידו ככוהן לאלוהים היא על ידי תמיכה כספית באנשים שפעילים בשירות משיחי.
דוגמה נוספת כלולה באיגרת השנייה לטימותיאוס ד 6: אֲנִי עַצְמִי כְּבָר מֻסָּךְ כְּנֶסֶךְ וְעֵת פְּטִירָתִי הִגִּיעָה. שאול התייחס כאן להוצאתו להורג הממשמשת ובאה. גם מותו של מאמין על קידוש אמונתו נתפס כקורבן נסך. חלק מההיבט המעשי של החיים כמאמין הוא שעליו להיות מוכן לוותר על חייו בשל אמונתו.
פסוקים נוספים שמתייחסים למאמינים כאל כוהנים הם אל העברים יג 16-15: לָכֵן בְּכָל עֵת נַקְרִיבָה בְּתִוּוּכוֹ זֶבַח תּוֹדָה לֵאלֹהִים, כְּלוֹמַר, פְּרִי שְׂפָתַיִם הַמּוֹדוֹת לִשְׁמוֹ. וְאַל תִּשְׁכְּחוּ לִגְמֹל חֶסֶד וּלְשַׁתֵּף אֶת הַזּוּלַת בַּאֲשֶׁר לָכֶם, כִּי זְבָחִים כָּאֵלֶּה יֶעֶרְבוּ לֵאלֹהִים.
המאמין יכול למלא את תפקידו ככוהן על ידי הקרבת זבח תודה והלל לאלוהים. על המאמינים להודות לאלוהים ולשבח אותו בכל עת. כמו כן עליהם לִגְמֹל חֶסֶד וּלְשַׁתֵּף אֶת הַזּוּלַת בַּאֲשֶׁר לָכֶם, כִּי זְבָחִים כָּאֵלֶּה יֶעֶרְבוּ לֵאלֹהִים.
15. המאמין הועבר אל מלכות האלוהים
בשל היותו במשיח, המאמין חדל להיות חלק ממלכות החושך ונהייה לחלק ממלכות העולמים של אלוהים, כנאמר באיגרת פטרוס השנייה א 11. למעמד הזה יש שתי השלכות מעשיות.
הראשונה מצוינת בקולוסים א 13: הֵן הָאָב הִצִּילָנוּ מִשִּׁלְטוֹן הַחֹשֶׁךְ וְהֶעֱבִירָנוּ אֶל מַלְכוּת בְּנוֹ אֲהוּבוֹ. כתוצאה מכך שהמאמין הועבר אל מלכות האלוהים, הוא ניצל משלטון החושך; לכוחות החושך אין יותר תוקף לשעבד את המאמין.
השנייה, ההעברה אל מלכות האלוהים היא הבסיס לְהִתְהַלֵּךְ כָּרָאוּי לִפְנֵי אֱלֹהִים הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם לְמַלְכוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ (הראשונה לתסלוניקים ב 12). עליה מושתת סגנון החיים הראוי שעליו מצווים הכתובים.
16. דור נבחר, גוי קדוש, עם סגולה
ההיבט השישה עשר שכרוך במעמד של המשיחיים במשיח נכון יותר לגבי המאמינים היהודים, לפי איגרת פטרוס הראשונה ב 9: אֲבָל אַתֶּם עַם נִבְחָר [זֶרַע נִבְחָר בתרגום דליטש], מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, עַם סְגֻלָּה, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ תְּהִלּוֹתָיו שֶׁל הַקּוֹרֵא אֶתְכֶם מֵחֹשֶׁךְ אֶל אוֹרוֹ הַנִּפְלָא. יש לזכור שפטרוס לא כתב לכל הקהילה אלא כתב בייחוד למאמינים יהודים. הקהילה איננה עם נבחר וגוי קדוש; היא מורכבת מאנשים מכל הגויים־העמים. הקהילה איננה עם סגולה ייחודי; היא מורכבת מבני עמים, שבטים ולשונות שונים.
מאחר שפטרוס כתב למאמינים יהודים, המעמד המסוים הזה במשיח משמעו שהמאמינים היהודים הם העם הנבחר, גוי קדוש, עם סגולה. מה שפטרוס אומר בהקשר הזה הוא: בעוד שעם ישראל ככלל נכשל במילוי התפקיד שהוטל עליו בשמות יט, הרי ששארית ישראל, המאמינים היהודים שבתוך העם היהודי שמכונים גם יִשְׂרָאֵל הַשַּׁיָּכִים לֵאלֹהִים (גלטים ו 16) הגשימו את מה שנקראו להיות. כך שהם העם הנבחר, הגוי הקדוש, עם הסגולה.
מבחינה מעשית, המעמד הזה במשיח בא לידי ביטוי במעשים טובים. …אֲשֶׁר נָתַן אֶת עַצְמוֹ בַּעֲדֵנוּ כְּדֵי לִפְדוֹת אוֹתָנוּ מִכָּל עָוֶל וּלְטַהֵר לוֹ עַם סְגֻלָּה שׁוֹקֵד עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים (טיטוס ב 14).
17. אזרחי השמיים
המאמין הוא אזרח השמיים כעת (לוקס י 20; השנייה לקורינתים ה 2-1; אפסים ב 19; פיליפים ג 20; אל העברים יב 24-22; איגרת פטרוס הראשונה ב 12-11).
האזרחות השמיימית אמורה לגרום לכך שהמאמין מתמקד בעניינים שמימיים ולא ארציים. המאמין חי על אדמות כגר ונוכרי, כתושב זר שרק חולף כאן. אף שהמאמין נקרא להשתתף בדברי העולם הזה שבהם על המאמינים להשתתף, יש לזכור תמיד שמה שחשוב יותר מהזהות כאזרח אמריקני, ישראלי, בלגי או גרמני, הוא העובדה שהמאמינים הם כולם אזרחים שותפים בשמיים.
18. המאמינים הם חלק מהמשפחה של אלוהים
המאמין הוא כעת חלק מהמשפחה של אלוהים, מהבית הרוחני, מבניין האלוהים (הראשונה לקורינתים ג 9; גלטים ו 10; אפסים ב 20-19; איגרת פטרוס הראשונה ב 5).
גלטים ו 10: לָכֵן בְּעוֹד יֵשׁ לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת, נִגְמֹל טוֹב לְכָל אָדָם, וּבְיִחוּד לִבְנֵי אֱמוּנָתֵנוּ.
19. אימוץ לבנים
המאמין אומץ והוא כעת בן לאלוהים (רומים ח 15, 23; גלטים ד 5; אפסים א 5-4). היתרון של האימוץ הוא שבעוד שילדים שהם חלק ממשפחה שייכים לה מפני שנולדו בה, ילדים מאומצים נבחרו כדי לקבל אהבה. העובדה שהמאמינים הם בנים ובנות מאומצים של אלוהים פירושה שאלוהים בחר לאהוב כל מאמין.
20. בנים לאלוהים
בהמשך לנקודה הקודמת, מפני שהמאמין אומץ, הוא כעת בנו של אלוהים (יוחנן א 12; רומים ח 16; איגרת יוחנן הראשונה ג 2-1). למעמד הזה יש ארבעה צדדים.
הראשון, המאמין נוֹלַד מֵאֱלֹהִים, נולד מחדש (איגרת יוחנן הראשונה ה 1; איגרת פטרוס הראשונה א 23).
השני, המאמינים, שהם כעת ילדי האלוהים, ושהיו בעבר מתים בעוונותיהם ובחטאיהם, קיבלו חיים מאלוהים. הם לא עוד מתים רוחנית, אלא קיבלו חיים חדשים כדי להיות בנים לאלוהים. הם הוחיו מבחינה רוחנית (השנייה לקורינתים ה 15-14; אפסים ב 5; קולוסים ב 13).
השלישי, המאמינים הם כעת בנים לאלוהים. המונח "בני־" מביע ביהדות משמעות של קשר והשתייכות. המאמינים, בהופכם להיות ילדי האלוהים, הם כעת בניו ושייכים לו (רומים ח 14; השנייה לקורינתים ו 18; גלטים ג 26; ד 7-6; איגרת יוחנן הראשונה ג 2).
הרביעי, המאמין שהופך להיות בן לאלוהים בשל מעמדו במשיח, הוא כעת בְּרִיאָה חֲדָשָׁה; הוא נברא מחדש כדי להיות בן לאלוהים (השנייה לקורינתים ה 17; גלטים ו 15; אפסים ב 10; ד 24; קולוסים ג 10).
21. חלק מהתחברות הקדושים
כל המאמינים הם חלק מעדת הקדושים המאוחדת (יוחנן יז 11, 23-21; איגרת יוחנן הראשונה א 3, 7).
ההשלכה המעשית היא שמעמד המאמין במשיח נהייה לבסיס לאחדות בין המאמינים. המאמינים יכולים להיות מאוחדים מפני שהם כולם חלק מהתחברות הקדושים.
22. אור באדון
המאמין אינו רק אור העולם אלא הוא גם אור באדון, ככתוב באפסים ה 8: בֶּעָבָר הֱיִיתֶם חֹשֶׁךְ, אַךְ עַכְשָׁו אוֹר אַתֶּם בָּאָדוֹן. הִתְנַהֲגוּ נָא כִּבְנֵי הָאוֹר. מאחר שהמאמינים הם כעת בני האור, עליהם להתנהג כבני האור. ההתנהלות של המאמין חייבת להיות בהתאם למעמד שלו במשיח.
באיגרת הראשונה לתסלוניקים ה 9-4 מדובר על יישום מעשי של המעמד הזה: אֲבָל אַתֶּם, אַחַי, אֵינְכֶם בַּחֹשֶׁךְ בְּאֹפֶן שֶׁיַּפְתִּיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם כְּגַנָּב. אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם. לֹא בְּנֵי הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלֹא בְּנֵי הַחֹשֶׁךְ. לָכֵן אַל נָא נִישַׁן כַּאֲחֵרִים, אֶלָּא נִהְיֶה עֵרִים וּמְפֻכָּחִים… אֲבָל אָנוּ, אֲשֶׁר בְּנֵי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה נָא מְפֻכָּחִים, נִלְבַּשׁ אֶת שִׁרְיוֹן הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְנַחֲבֹשׁ כַּכּוֹבַע אֶת תִּקְוַת הַיְשׁוּעָה; כִּי אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחֹל יְשׁוּעָה עַל־יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.
המאמינים הם בני האור ובני היום, ומאחר שהצרה הגדולה, יום ה' או הזעם שאליו מתייחס פסוק 9, הוא יום של חושך, הרי שקדושי הקהילה לא יצטרכו לעבור את הצרה הגדולה. אחת מהסיבות הרבות לכך שקהילת המאמינים לא תחווה את הצרה, שהיא תקופה של חושך, היא שהמאמינים הם בני אור, בני היום. בשל מעמדם במשיח הם האור של האדון ולכן לא יחוו את הצרה הגדולה.
23. שותפויות שמיימיות
עקב היותו במשיח, למאמין יש עכשיו כמה שותפויות שמימיות. יש לכך שבעה צדדים.
הראשון, המשמעות של היותו במשיח היא שהמאמין שותף כעת עם המשיח בחיים. המשיח חי בו; חייו צפונים במשיח (גלטים ב 20; קולוסים ג 4-3; איגרת יוחנן הראשונה ה 12-11). המשיח יכול לחיות את חייו דרך המאמין, אם כי המאמין עדיין אחראי לגבי ניהול החיים האלה.
השני הוא שהמאמין שותף למשיח מכוח מעמדו בו. …הֵקִים אוֹתָנוּ עִמּוֹ וְהוֹשִׁיבָנוּ עִמּוֹ בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (אפסים ב 6; קולוסים ג 3-1).
השלישי, המאמין הוא כעת שותף למשיח בשירות; המשיח שולח אותו והוא "משרת לצידו" (יוחנן יז 18; כ 21).
הרביעי, המשמעות היא שהמאמין לוקח חלק בסבלות המשיח. המשיח סבל וגם המאמין יסבול. סבל איננו בהכרח אות לחוסר רוחניות; להפך, הוא עשוי להעיד על רוחניות אמיתית (רומים ח 17; השנייה לקורינתים א 5; פיליפים א 29; ג 10; השנייה לטימותיאוס ב 12).
החמישי, המאמין הוא שותף למשיח בתפילה. המאמין מתפלל, והמשיח מתפלל בשבילו ואיתו (יוחנן יד 14-12; טז 24-23; איגרת יוחנן הראשונה ה 15-14). זו אחת מהסיבות לכך שהמאמינים צריכים להתפלל בשם ישוע.
השישי, המאמין הוא שותף לאירוסין; המשיח הוא החתן והמאמינים הם הכלה (השנייה לקורינתים יא 2; אפסים ה 27-25).
השביעי, המאמין שותף למשיח בציפייה לשובו (טיטוס ב 13; אל העברים ט 28).
24. שלמות
הדבר העשרים ורביעי אשר נובע מהיות המאמין במשיח הוא העובדה שהמאמין שלם במשיח ככתוב בקולוסים ב 10: וְאַתֶּם נִמְלֵאתֶם בּוֹ, אֲשֶׁר הוּא רֹאשׁ כָּל רָשׁוּת וְשִׁלְטוֹן. משמעות הדבר היא שהמאמין נהיה שלם, מלא במשיח, אף שבפועל דברים רבים מן הסתם חסרים בחייו. בזכות מעמדו במשיח, הוא שלם.
25. אלוהים בירך את המאמין בכל ברכה רוחנית בשמיים, במשיח
כתוצאה ממעמדו במשיח, המאמין אינו צריך לעמול קשות כדי להשיג ברכות רוחניות. הוא אינו צריך להמתין לברכות רוחניות ואינו צריך להיאבק בתפילה כדי לקבל את הברכות הרוחניות שלו. בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים אֲבִי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר בֵּרֵךְ אוֹתָנוּ בְּכָל בְּרָכָה רוּחָנִית בַּשָּׁמַיִם, בַּמָּשִׁיחַ. כל הברכות הרוחניות כבר שלו. זה רק עניין של איך ומתי ליהנות מהברכות הרוחניות האלה, ומתי להשתמש בהן ומתי לא להשתמש בהן (הראשונה לקורינתים ג 23-21; אפסים א 3).
26. מתנה מאלוהים האב לאלוהים הבן
המאמין הוא מתנה שאלוהים האב מעניק לבנו (יוחנן ו 40-37; יז 2, 6, 9, 24).
ההשלכה המעשית העיקרית היא ודאות בכך שישועת הנצח של המאמין מובטחת. מאחר שהוא מתנה שאלוהים האב נתן לבנו ישוע, אי אפשר לחטוף אותו מידי האב או הבן.
27. נחלת המשיח
המאמין ניתן למשיח כנחלתו לפי אפסים א 18: וְיָאִיר עֵינֵי לְבַבְכֶם לָדַעַת מַהִי הַתִּקְוָה הַצְּפוּנָה בִּקְרִיאָתוֹ, מָה עֲתִירַת כָּבוֹד נַחֲלָתוֹ בְּקֶרֶב הַקְּדוֹשִׁים. ישוע קיבל את המאמין כנחלתו לכן המאמין שייך למשיח.
28. יורשים
המאמינים אינם רק נחלה אלא הם גם יורשים; הם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ. משמעות הדבר היא שבבוא היום הם יקבלו את הנחלה שלהם (רומים ח 17; גלטים ד 7; אפסים א 11, 14; קולוסים א 12; ג 24; טיטוס ג 7; אל העברים ט 15; איגרת פטרוס הראשונה א 4). נחלה זו כוללת את תחיית הגוף ותפקיד במלכות המשיח. המאמין יירש דברים במלכות המשיח.
29. לא כפוף עוד לתורה
דבר נוסף שהמעמד במשיח מקנה למאמינים הוא חירות מהתורה. בעוד שבמובן מסוים זה רלוונטי לכל המאמינים, הדבר נכון בייחוד למאמינים יהודים פשוט מפני שמאמינים גויים לא היו כפופים אף פעם לתורת משה. רק יהודים היו כפופים לתורת משה, כך שבייחוד המאמינים היהודים שבגוף המשיח שוחררו מהתורה (רומים ו 14; י 4; השנייה לקורינתים ג 11-2; גלטים ג 19; אפסים ב 15-11; אל העברים ז 12-11). מאחר שהוא במשיח, המאמין היהודי אינו כפוף עוד לתורה.
30. האדם הישן נשפט ולמאמין יש חיים חדשים
האדם הישן והחוטא של המאמין, נשפט ונצלב; לכן הוא יכול כעת להתהלך בחיים חדשים.
המעמד של המאמין במשיח מספק את הכוח להתהלך בחיים החדשים, לפי רומים ו 11-1 וגלטים ב 20. האדם הישן של המאמין נשפט, הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּנוּ נִצְלַב אִתּוֹ. לכן לטבע הישן, החוטא, אין יותר כל סמכות מחייבת על המאמין. למאמין אין יותר כל מחויבות לציית לטבע החוטא הישן. מסיבה זאת, יש לו כוח להתהלך בחיים החדשים ולפיכך הוא נקרא להתהלך בחיים חדשים.
31. מאוחד עם האב והבן ורוח הקודש
מאחר שהוא במשיח, המאמין מאוחד עם האב, הבן ורוח הקודש לפי מעשי השליחים יז 28, השנייה לקורינתים ו 16. יש לכך שישה צדדים.
הראשון, המאמין הוא בֵּאלֹהִים הָאָב (יוחנן יז 21; הראשונה לתסלוניקים א 1; השנייה לתסלוניקים א 1).
השני, האב הוא גם במאמין (יוחנן יד 20, 23; אפסים ד 6).
השלישי, המאמין הוא גם בבן האלוהים, בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (יוחנן יד 20; יז 21; רומים ח 1; השנייה לקורינתים ה 17).
הרביעי, הבן הוא גם במאמין. אלוהים הבן שוכן במאמין (יוחנן יד 20, 23; קולוסים א 27). מצד אחד המאמין הוא באלוהים הבן ומצד שני הבן שוכן במאמין.
החמישי, המאמין שוכן ברוח הקודש (רומים ח 9; אפסים ב 22).
השישי, רוח הקודש שוכנת במאמין (יוחנן יד 17-16; רומים ח 9, 11; הראשונה לקורינתים ב 12; ג 16; ו 19; השנייה לטימותיאוס א 14). מצד אחד המאמין הוא ברוח הקודש, מצד שני רוח הקודש שוכנת בו.
אם כן אלוהים האב, הבן ורוח הקודש שוכנים במאמין והוא שוכן בהם.
32. גישה לאלוהים
מאחר שהמאמין הוא במשיח, יש לו גישה לאלוהים. יש לכך ארבעה היבטים.
הראשון, למאמין יש גישה לחסדו של אלוהים לפי רומים ה 2. למאמין יש תמיד גישה מיידית לחסד של אלוהים. מאחר שזו עמדתו של המאמין, במשיח, הוא נקרא להתקרב בעוז לכס החסד כדי שיוכל לקבל את החסד שהוא זקוק לו כדי להתגבר על המבחנים והצרות שהוא עובר (אל העברים ד 16-14). אם מישהו נכשל, מועד או נופל בחייו הרוחניים, אין זה מפני שלא ניתן לו די חסד. הסיבה למעידה ולסטייה והתרחקות של מאמינים היא מפני שהם לא השתמשו בחסד שעומד לרשותם כדי שיתגברו על כל פיתוי, סבל, מבחן ומצוקה. המאמין שעומד במשיח נקרא להשתמש במה שעומד לרשותו ובחסד שלו הוא זקוק.
השני, למאמין יש גישה לאלוהים האב: אֲשֶׁר בּוֹ לָנוּ עֹז וְגִישָׁה בְּטוּחָה עַל־יְדֵי אֱמוּנָתוֹ (אפסים ב 18). זו הסיבה לכך שתפילות המאמין מופנות לאלוהים האב. המאמין מפנה את תפילותיו לאלוהים האב מפני שיש לו גישה אליו.
השלישי, הגישה לאלוהים האב נותנת למאמין ביטחון בישועתו. המאמין, שמבין שיש לו גישה לאלוהים, מתמלא ביטחון (אפסים ג 12; אל העברים ד 16; י 19, 22).
הרביעי, הגישה הזו לאלוהים מאפשרת התחברות וקרבה לאלוהים (הראשונה לקורינתים א 9; הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ איגרת יוחנן הראשונה א 3).
מובן מאליו שעל המאמין להשתמש בגישה הזאת שפתוחה לפניו וליהנות מקרבתו לאלוהים.
33. המאמינים חשובים ביותר לאלוהים
המאמינים חשובים ביותר לאלוהים: הִתְבּוֹנְנוּ אֶל הָעוֹרְבִים: אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים. גַּם אָסָם אוֹ מַחְסָן אֵין לָהֶם, וֵאלֹהִים מְכַלְכֵּל אוֹתָם. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה חֲשׁוּבִים אַתֶּם מִן הַצִּפֳּרִים (לוקס יב 24). יש לכך שבעה צדדים.
ראשית, אלוהים אוהב את המאמין (יוחנן יז 23; רומים ה 8; ח 39-35; אפסים ב 4; ה 2; השנייה לתסלוניקים ב 16; איגרת יוחנן הראשונה ג 1, 16; ד 10). מאחר שהמאמין חשוב מאוד לאלוהים, הוא האובייקט של אהבת האלוהים.
שנית, מאחר שהמאמין חשוב ביותר לאלוהים, אלוהים גם נוטה לו חסד. למאמין יש גישה לחסד של אלוהים והוא גם האובייקט של חסדו של אלוהים. יש לכך ארבעה היבטים. אחד, המאמין מקבל מאלוהים חסד לישועה; אלוהים הושיע את המאמין בחסדו (יוחנן ה 24; ו 27, 39, 40, 47; אפסים ב 9-7; איגרת יוחנן הראשונה ה 13-11). השני, המאמין עומד בחסדו והוא שומר עליו (רומים ה 2; פיליפים א 6). השלישי, עצם העובדה שהמאמין יכול לשרת את אלוהים היא כתוצאה מחסדו (יוחנן יז 18; אפסים ד 7). הרביעי, המאמין לומד בעזרת חסד אלוהים ומקבל ממנו הדרכה; בחסדו, הוא מלמד את המאמין ומדריך אותו לגבי אמיתות רוחניות (טיטוס ב 13-11).
שלישית, מאחר שהמאמין חשוב מאוד לאלוהים, גבורתו, שופעת עליו וכוחו של אלוהים מופגן לעיתים קרובות דרך הקדושים. וּמַה נַּעֲלָה גְּדֻלַּת גְּבוּרָתוֹ הַשּׁוֹפַעַת עָלֵינוּ, הַמַּאֲמִינִים, כְּמִדַּת פֹּעַל כֹּחוֹ הֶעָצוּם (אפסים א 19).
רביעית, המאמין הוא גם המושא לנאמנותו של אלוהים. הנאמנות של אלוהים נתונה לו וגם אם המאמין עלול להפגין חוסר נאמנות, אלוהים תמיד מרעיף על המאמין את נאמנותו הבלתי מעורערת (הראשונה לקורינתים א 9; י 13; פיליפים א 6; הראשונה לתסלוניקים ה 24; השנייה לתסלוניקים ג 3; אל העברים יג 5).
חמישית, מאחר שהמאמין חשוב ביותר לאלוהים שלום האלוהים נתון לו. מאחר שחרון האלוהים פויס הוא אינו כועס עוד על המאמין; שלום האלוהים שוכן בתוך המאמין (יוחנן יד 27; טז 33; רומים ה 1; פיליפים ד 7; קולוסים ג 15).
צד שישי, המאמין מקבל נחמה. כאשר מאמין עובר תקופה של אבל וצער בגלל אובדן של קרוב משפחה, חבר או מישהו קרוב, יש לו נחמה מאלוהים. מאחר שהמאמין חשוב מאוד לאלוהים, הוא מקבל ממנו תמיד נחמה (השנייה לקורינתים א 4-3; ז 6; השנייה לתסלוניקים ב 17-16).
צד שביעי, מאחר שהמאמין חשוב ביותר לאלוהים, המשיח מעתיר בעדו ללא הפסקה (רומים ח 27, 34; הראשונה לטימותיאוס ב 5; אל העברים ז 25; איגרת יוחנן הראשונה ב 1).
סיכום
אלה הם שלושים ושלושה הדברים שקורים לכל מאמין ברגע שהוא נושע. הם מתרחשים מיידית. אין מדובר בתהליך. חשוב מאוד שהמאמין יבין את מעמדו בישוע המשיח מפני שכל עוד המאמין לא יבין זאת בבירור, הוא לא יבין באופן מלא את הסמכות שלו הנלווית למעמד זה. אם לא ידע מה הסמכות שלו, הוא לא יוכל להשתמש בה. אם כן חשוב מאוד שהמאמין יבין את מעמדו במשיח, מפני שזו ההגנה הטובה יותר שלו במלחמה הרוחנית בחזית נגד השטן.
קיימות שלוש חזיתות במלחמה הרוחנית: הבשר, העולם והשטן וכוחות האופל שלו. כמו בכל מלחמה, בכל חזית יש להילחם בדרכים שונות, בסגנונות שונים, ולהשתמש בכל נשק שונים. בחזית נגד השטן וכוחותיו, ההגנה הטובה ביותר היא להבין את המעמד של המאמין בישוע המשיח ואת מה שנובע ממנו, להבין את הסמכות הנלווית לכך, ואז להשתמש בסמכות הזו. כאשר השטן מתחיל להאשים ולתקוף את המאמין, המאמין מסוגל לעמוד על היסוד של דבר אלוהים. המאמין אף פעם אינו נסמך על כוחו ומאמציו והישגיו. הוא אף פעם אינו מתייצב נגד השטן על יסוד הצדקה שלו. המאמין עומד במשיח ונסמך על העובדה שצדקת המשיח נזקפת לטובתו.