"אֲבָל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אוֹתוֹ, הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן תֹּקֶף לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים."יוחנן א 12
"אֲבָל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אוֹתוֹ, הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן תֹּקֶף לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים."יוחנן א 12
שיעור זה יענה על השאלה "מה צריך אדם לעשות כדי להיוושע?" הדיון בנושא ייערך לפי שתי קטגוריות ראשיות. הראשונה, מהו התנאי הנכון לישועה? השנייה, תוספות שגויות לתנאי לישועה – נסקור תוספות שגויות שונות שקבוצות שונות הוסיפו במהלך ההיסטוריה של הקהילה-הכנסייה בתור תנאי לישועה.
I. מהו התנאי הנכון לישועה?
מה, לפי כתבי הקודש, צריך אדם לעשות כדי להיוושע? נציין להלן חמש נקודות בקשר לתנאי הנדרש לישועה.
א. אמונה
לפי הכתובים, הישועה מבוססת אך ורק על אמונה בישוע המשיח. נושעים אך ורק בחסד על ידי האמונה, וזהו התנאי היחיד לישועה. זו נקודת ההתחלה שממנה יש לדון בשאלה זו.
אפסים ב 9-8: הֵן בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא. אֵין זֶה נוֹבֵעַ מִמַּעֲשִׂים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה אִישׁ.
ב. תימוכין מכתבי הקודש
יש לציין שביותר מ-200 מקרים שבהם מוצב בכתובים תנאי לישועה, אמונה היא התנאי היחיד. חשוב לזכור זאת. יותר מ-200 מקומות בברית החדשה מציינים מהו התנאי לישועה, ובכולם אמונה היא התנאי היחיד. אם קיימים פסוקים שמציבים קושי ונראה כאילו מדובר בהם על תנאים נוספים, לא יהיה זה נכון לפרש את 200 הקטעים הברורים לפי מעט הקטעים "הבעייתיים" אלא יש לנסות לפרש מיעוט זה לפי 200 הקטעים הברורים. נתייחס לכך בהמשך, בדיון על הקטגוריה השנייה, על התוספות השגויות לתנאי המוצב לישועה.
אחד הפסוקים הברורים הוא מיוחנן א 12: אֲבָל לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אוֹתוֹ, הַמַּאֲמִינִים בִּשְׁמוֹ, נָתַן תֹּקֶף לִהְיוֹת בָּנִים לֵאלֹהִים.
פסוק זה קובע שמי שקיבלו מעמד של בנים לאלוהים הם אֵלֶּה אֲשֶׁר קִבְּלוּ אוֹתוֹ. מה זאת אומרת "לקבל את המשיח"? הפסוק מסביר שלקבל את המשיח משמעו להאמין בשמו, להאמין שהוא אכן המשיח היהודי; ועל ידי אמונה זו, האדם מקבל ישועה. כך האדם מקבל מעמד של בן לאלוהים. האמונה היא התנאי היחיד המוזכר כאן.
דוגמה נוספת היא ממעשי השליחים טז 31-30: כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא אוֹתָם אָמַר: "רַבּוֹתַי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִוָּשַׁע?" הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ: "הַאֲמֵן בָּאָדוֹן יֵשׁוּעַ וְתִוָּשַׁע אַתָּה וּבְנֵי בֵּיתְךָ".
בפסוק 30 שאל הסוהר: מה בדיוק עליי לעשות כדי להיוושע? התנאי היחיד שהוצב בתשובתם של שאול השליח וסילא הוא להאמין באדון ישוע (פסוק 31). אם יאמין באדון ישוע, הוא ייוושע.
אלו הן רק שתיים מתוך יותר מ-200 דוגמאות שבהן מצוין תנאי כלשהו לישועה. התנאי היחיד שמפורט בהן הוא אמונה. מאחר שבמרבית המקרים זהו התנאי היחיד, יש להיזהר לפני שמשערים שכתבי הקודש מלמדים שקיימים תנאים נוספים כדי להיוושע.
ג. המשיח כמי שנשא במקומנו בעונש על חטאינו
כדי להיוושע, יש להאמין במשיח בתור מי שנשא במקומנו את העונש על חטאינו, והוא מציל אותנו מעונש זה. ישועה אינה מסתכמת רק באמונה שישוע היה קיים. חלק מהאתאיסטים הפגאניים ביותר מאמינים שאדם בשם ישוע מנצרת היה קיים. האמונה שישוע היה קיים או שהוא מת על הצלב או שהוא קם מהמתים,לא תושיע איש. המאמין חייב להאמין במשיח בתור מי שקיבל במקומו את העונש על החטא וכך הושיע אותו ממנו.
במילים אחרות, אדם צריך לבטוח במשיח לישועתו. אדם חייב להאמין שישוע עשה למענו את הנחוץ כדי להושיע אותו. כדי להיוושע, אדם חייב להאמין לא רק שישוע מת, אלא שהוא מת בעבור חטאיו. אם מישהו מאמין שישוע המשיח מת בעבור חטאיו, משתמע מכך שהוא חוטא ושהוא מודה בכך. אם כן, אדם חייב להאמין שישוע מת במקומו בעד חטאיו, נקבר, וקם לתחייה, וכך סיפק לו ישועה.
זהו התנאי לישועה: יש להאמין במשיח בתור מי שמחליף את האדם ונענש במקומו על חטאיו וכך מושיע אותו מעונש זה.
ד. המילים היווניות
הנקודה הרביעית שנדון בה בקשר לתנאי הנכון לישועה היא שלוש המילים העיקריות המשמשות ביוונית:
1) Pistis
מילה זו משמשת 243 פעמים בברית החדשה ביוונית. משמעותה תמיד "אמונה", מלבד ארבעה מקרים היוצאים מכלל זה: מעשי השליחים יז 31 שם מובנה דבר מה אמין שניתן לבטוח בו, טיטוס ב 10 שם משמעותה נאמנות, ובאיגרת השנייה לתסלוניקים ב 13 ואל העברים י 39 תרגומה לאנגלית הוא belief (בתרגומים לעברית הבדל זה אינו משתקף).
2) Pisteuo
מילת המפתח היוונית השנייה היא pisteuo שמופיעה 246 פעמים בברית החדשה. משמעותה תמיד "להאמין", מלבד תשע פעמים: פעם אחת היא מתורגמת ל"מאמינים" (מעשי השליחים ה 14); ושמונה פעמים היא מתורגמת ל"נאמנים, לסמוך על, או להפקיד בידי" (לוקס טז 11; יוחנן ב 24; רומים ג 2; קור"א ט 17; גלטים ב 7; האיגרת הראשונה לתסלוניקים ב 4; טיטוס א 3; האיגרת הראשונה לטימותיאוס א 11).
3) Peitho
משמעות המילה היוונית השלישית היא "לגרום להאמין, לעורר אמונה במשהו". היא משמשת 50 פעמים בברית החדשה ביוונית במשמעות של "לשכנע" 22 פעמים; "לבטוח" 10 פעמים; "ביטחון" 9 פעמים; "לציית" 7 פעמים; "לוודא או להבטיח" פעם אחת; "להיכנע" פעם אחת; "להשתחרר" פעם אחת; ו"לגשת" פעם אחת, כפי שמשתקף בתרגומי הברית החדשה לשפות שונות. אך עדיין המשמעות השורשית של המילה נותרת בעינה: "לגרום לאמונה בדבר מה".
דרך שילוב של שלוש המילים היווניות שנסקרו לעיל ניתן לקבוע בבירור מה הוא התנאי לישועה. ראשית, משמעו "להאמין". שנית, משמעו "להיות משוכנע ב-". שלישית, משמעו "לבטוח ב-". ורביעית, משמעו "לבטוח במובן של לסמוך על". אלו הן ארבע הפנים של האמונה בישוע המשיח.
ה. השימוש במילה "אמונה"
הנקודה החמישית בדיון בתנאי הנכון לישועה היא חמשת המובנים שבהם משמשת המילה "אמונה". ראשית, היא משמשת במובן של "שכנוע שדבר מה הוא נכון". שנית, במשמעות של "לבטוח". שלישית, במשמעות של "משוכנע". רביעית, המילה אמונה משמשת במובן של "אמונה שמבוססת על עובדות, מידע" (רומים י 14). וחמישית, לאמונה חייב להיות מושא. מושא האמונה הוא אלוהים, בעוד שתוכן האמונה הוא מות המשיח בעד חטאי האדם, קבורתו ותחייתו.
ו. סיכום
לסיכום החלק הראשון של שיעור זה: התנאי היחיד לישועה הוא להאמין שהמשיח מת בעד חטאי האדם, נקבר וקם לתחייה, ולבטוח בו שהוא הנותן לאדם ישועה.
II. תוספות שגויות לתנאי לישועה
הקטגוריה הראשית השנייה היא התוספות השגויות שנוספו לאורך ההיסטוריה של הקהילה-הכנסייה בתור תנאי לישועה. נדון להלן בחמש תוספות.
א. תשובה
קבוצות מסוימות טוענות שהאדם צריך להאמין במשיח ולבטוח בו כמקור לישועה, ובנוסף לכך עליו גם לחזור בתשובה. בדרך כלל כוונתם היא שהאדם חייב להצטער / להתחרט באמת על חטאיו.
1) שימוש לא נכון במילה
ראשית, משמעות המילה היא פשוט "לשנות דעה" (לחזור בך מדעה מסוימת). זו משמעותה בכתובים. אין משמעה "להצטער על החטאים שלי". משמעות המילה היוונית היא פשוט "לשנות דעה".
שנית, כאשר היא משמשת כמילה נרדפת ל"להאמין", אזי היא אכן תנאי לישועה. לדוגמה, כדי להיוושע, האדם צריך לשנות את דעתו לגבי מי הוא המשיח. אם ב"תשובה" מתכוונים למילה נרדפת לאמונה, אזי כן, היא נחוצה לישועה.
שלישית, המילה הזו הופכת להיות תוספת שגויה כשמבינים אותה במשמעות של צער וחרטה. אם מתכוונים לצער ולחרטה ולפיכך כדי להיוושע האדם חייב להצטער ולהתחרט על חטאיו, אזי זו תוספת שגויה לישועה.
רביעית, אם כדי להיוושע נחוצים צער וחרטה על החטאים, הרי שהישועה א) מבוססת כעת על מעשים, ב) היא מבוססת על רגשות, ולא על העובדות וההבטחות של הכתובים.
חמישית, בהקשר של הישועה, תשובה אף פעם אינה מעשה נפרד מהאמונה.
אמונה כתנאי לישועה מופיעה כ-200 פעמים; תשובה כמילה נרדפת ל"להאמין" משמשת 35 פעמים. רק בתור מילה נרדפת ל"להאמין" היא תנאי לישועה. אבל אם מגדירים אותה מחדש כ"להצטער / להתחרט על חטאיי", אזי מדובר בתוספת פסולה.
2. השימושים במילה בברית החדשה
הברית החדשה משתמשת במילה תשובה / לחזור בתשובה בארבע דרכים. ראשית, כמילה נרדפת ל"להאמין", כשהמשמעות היא אמונה בישוע המשיח. האדם משנה את דעתו ומאמין בישוע (לוקס כד 47; מעשי השליחים יז 30; רומים ב 4; האיגרת השנייה לטימותיאוס ב 25; איגרת פטרוס השנייה ג 9).
שנית, המילה משמשת במובן של שינוי דעתו של אדם בכל נושא שהוא. ושוב, משמעותה אף פעם אינה להרגיש צער, להתחרט. רגשות אלה עשויים להתלוות לחזרה בתשובה, אבל משמעות המילה עצמה אינה להצטער על משהו אלא להתחיל לחשוב אחרת, לחזור בך ולשנות את דעתך (מעשי השליחים ח 22; יא 18; כ 21; כו 20; עברים ו 1, 6; יב 17; חזון יוחנן ט 20).
שלישית, המילה משמשת כשמדובר על הצורך שעם ישראל יחזור בתשובה, כלומר, ישנה את דעתו בקשר לישוע. גם כאן המשמעות היא רק "לשנות את דעתך בנוגע לזהותו של המשיח" (מעשי השליחים ב 38; ג 19; ה 31).
רביעית, המילה מופיעה בהתייחסות לטבילת יוחנן, שנקראה "טבילה לשם תשובה". במובן הזה, היא פשוט חלק מקשרי הברית של אלוהים עם ישראל (מעשי השליחים יג 24; יט 4).
לסיכום, נציין שני דברים בקשר לתשובה. אם "תשובה" משמשת רק כמילה נרדפת ל"להאמין במשיח", שזו הדרך שבה היא משמשת בכתובים, הרי שרק במובן הזה היא אכן תנאי לישועה. אבל אם, כפי שכמה קבוצות משתמשות בה, "תשובה" משמעה "להצטער ולהתחרט על חטאיי", אזי היא אכן הופכת לתוספת פסולה לישועה.
ב. הכרה פומבית במשיח
חוגים מסוימים מלמדים שכתנאי לישועה חייבת להיות הכרה פומבית של האדם במשיח, אך זו תוספת שגויה.
1) הבסיס לטענה זו
מי שמלמדים גישה זו מסתמכים על שני קטעים מהברית החדשה.
מתי י 32: כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה בִּי לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם גַּם אֲנִי אוֹדֶה בּוֹ לִפְנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
רומים י 10-9: וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע.
על סמך פסוקים אלה, קבוצות מסוימות מלמדות שכדי שאדם ייוושע הוא חייב להודות בפיו באופן פומבי ומילולי בכך שישוע הוא האדון.
התשובה לטענה הזו היא שבשני המקומות, ההודאה באדון ישוע איננה צעד נפרד מאמונה. במתי י 32, ההקשר עוסק בכך שעם ישראל דחה את המשיח, ושהיהודים (כפרטים) שרוצים ישועה חייבים להכריז או להודות בפיהם שישוע הוא המשיח. אבל במקרה הזה "הודאה" היא פשוט חלק מצעד האמונה; היא אינה נפרדת ממנה בשום פנים ואופן.
ברומים י 10-9, שאול משתמש באמצעי ספרותי שנפוץ בשירה המקראית – בתקבולת מוצלבת. הוא מחליף בין "הודאה" ו"אמונה" כדי להראות ששתיהן משמשות כמילים נרדפות. לדוגמה, בפסוק 9 הוא דיבר תחילה על הודאה: מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן, ואז: מַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים. אם כן בפסוק 9 הייתה הודאה ובעקבותיה אמונה. ואז בפסוק 10 הוא הופך את המונחים. בפסוק 10 הוא דיבר תחילה על אמונה: הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, ואז דיבר על הודאה: וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע (בתרגום דליטש: וּבְפִיהוּ יוֹדֶה וְהָיְתָה־לּוֹ לִישׁוּעָה).
היפוך זה של הודאה ואמונה והשימוש החלופי בשני המונחים מראים שהוא השתמש בהם כמילים נרדפות. הודאה בפסוק זה שקולה לקריאה בשם האדון. קריאה בשם האדון היא פשוט הבעת אמונה בו. הודאה איננה צעד נפרד מאמונה.
2) הבעיה עם הגישה הזו
קיימות שלוש בעיות בגישה הזו המוסיפה את ההודאה / ההכרה במשיח כתוספת שגויה לישועה.
הבעיה הראשונה היא שהודאה אינה כלולה באף אחד מהקטעים המדברים על התנאי לישועה, מלבד בשני המקומות שהוזכרו לעיל. ביותר מ-200 המקרים האחרים שבהם מצוין התנאי לישועה, הודאה באדנותו של ישוע המשיח אינה מצוינת כתנאי. וגם בשני המקרים האלה, משתמשים בהודאה כמילה נרדפת לאמונה במשיח.
הבעיה השנייה היא שאם הודאה או הצהרה פומבית על אמונה במשיח מחויבת לשם ישועה, אזי הישועה מתבססת על מעשים.
הבעיה השלישית היא שנסיבות חייהם של אנשים רבים שנושעים אינה מאפשרת הודאה פומבית באמונתם באדון ישוע. רבים נושעים בעקבות קריאת עלון על הבשורה או קריאה בברית החדשה. הם מאמינים בישוע המשיח וחווים ישועה אמיתית מבלי שתהיה להם הזדמנות להודות פומבית ומיידית באמונתם זו לפני אנשים.
הודאה פומבית אינה חלק מהישועה, ומי שמלמדים שהיא מחויבת לשם ישועה מוסיפים תוספת לא נכונה לתנאי לישועה.
ג. וידוי / הודאה בחטא
התוספת הפסולה השלישית היא וידוי על חטא.
1) הבסיס לגישה זו
הדוגלים בה משתמשים באיגרת יוחנן הראשונה א 9: אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. אנשים הופכים פסוק זה לפעמים לתנאי לישועה באומרם שחובה להתוודות על חטאינו לפני שנוכל להיוושע.
2) הבעיה עם הגישה הזאת
בראש ובראשונה, פסוק זה אינו עוסק בישועה. למעשה, המחבר כותב לאנשים שכבר מאמינים; הם כבר נושעו. שימו לב לשמות הגוף: אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ (כלומר, אנחנו נתוודה). נטיות הפועל לפי כינויי הגוף (אנחנו נתוודה, על החטאים שלנו), כוללות את יוחנן השליח ואת קוראי האיגרת. יוחנן וקוראיו כבר נושעו. אין זה פסוק שמדבר על הישועה אלא פשוט פסוק שמתייחס לחטאיהם של אנשים שכבר מאמינים בישוע.
דבר שני, אם וידוי על חטאינו אכן היה תוספת נחוצה כתנאי לישועה, כמה אנשים זוכרים כל חטא שהם מבצעים? בלתי אפשרי לזכור כל חטא. אם התנאי הזה היה נכון, משמעות הדבר הייתה שאי אפשר להיוושע אלא אם נתוודה על כל חטא שחטאנו אי פעם! ומאחר שזה בלתי אפשרי, לאיש לא הייתה תקווה להיוושע.
וידוי על חטאינו היא תוספת פסולה שלישית שמוצגת כתנאי לישועה.
ד. להפציר באלוהים לקבל ישועה
יש מי שמלמדים שהאדם חייב להפציר באלוהים שיושיע אותו, שאם לא כן, הוא לא ייוושע. התמונה המצטיירת היא שאיכשהו אלוהים לא רוצה להושיע ושלפיכך האדם חייב להפציר בו עד שיקבל ישועה.
1) הבסיס לגישה זו
הגישה הזו מתבססת על שני פסוקים עיקריים. הראשון, ישעיהו נה 6: דִּרְשׁוּ יְהוָה, בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב.
את הציווי לדרוש (לחפש) את ה' מפרשים כ"הפצרה באלוהים שיושיע". בעוד שהציווי בפסוק הוא לדרוש, לחפש את ה', הם מתעלמים מהעובדה שרומים ג 11 (ראה תהילים נג 4-3) מלמד שאיש אינו דורש את אלוהים. אילו היה זה תנאי לישועה, איש לא היה נושע מאחר שאיש לא יחפש אי פעם את אלוהים מיוזמתו!
פסוק נוסף שמשתמשים בו הוא לוקס יח 13, שמדבר על תפילה לישועה. אבל מתעלמים מהעובדה שלא נאמר כאן שחייבים להפציר באלוהים כדי להיוושע, ופסוק זה גם אינו מלמד שהאדם חייב לחפש ולחפש ולחפש את אלוהים עד שהוא מוצא אותו. מדובר כאן בחיי התפילה של המאמין, ולא בישועה. לוקס יט 10 קובע שהמשיח הוא זה שמחפש את האובד: הֵן בֶּן־הָאָדָם בָּא לְבַקֵּשׁ אֶת הָאוֹבֵד וּלְהוֹשִׁיעוֹ.
2) הבעיה עם הגישה הזאת
הבעיה היא שב-200 ויותר הפסוקים שבהם דנים בתנאי לישועה, הפצרה באלוהים איננה תנאי שמוצב לישועה. לא כתוב בשום מקום שהאדם חייב להפציר, לחפש ("לדרוש") ולהתפלל לאלוהים שיושיע אותו ורק אז אלוהים יעשה זאת. יתרה מכן, זו ישועה באמצעות מעשים. מודגש שהישועה היא בחסד, באמצעות אמונה. את הישועה שאלוהים מציע מקבלים פשוט על ידי אמונה; האדם אינו צריך להפציר באלוהים שיושיע אותו. אלוהים מוכן בהחלט לעשות זאת.
אם חייבים להפציר תחילה באלוהים, הרי שהישועה מושגת על ידי מעשים.
ה. כניעה למשיח בתור האדון
התוספת השגויה החמישית לישועה היא הטענה שלפני שאדם יכול להיוושע, עליו להיכנע למשיח כאדון. גישה זו אומרת שהאדם חייב לא רק לקבל את ישוע כמושיעו או משיחו, אלא גם לקבל אותו כאדון על חייו ורק אז ביכולתו להיוושע.
1) הבסיס לגישה זו
פסוקים כמו רומים יב 2-1 משמשים תימוכין לטענה זו. אבל הם אינם מדברים על תנאי לישועה אלא על מה שמתרחש לאחר שנושעים. למעשה, רומים יב 2-1 הוא דווקא טיעון טוב נגד הגישה הזו. שאול כותב לאנשים שכבר נושעו. לאור ישועתם, שאול מפציר בהם להציב את המשיח במרכז חייהם כאדון על ידי הקדשת גופם לו כקָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים. רק לאחר שאדם נהייה למאמין, עליו להפוך את המשיח לאדון חייו. אין זה תנאי לישועה; אלא, זהו תנאי להליכה בעקבותיו כתלמידו.
פסוק אחר המשמש כאסמכתא לטיעון זה הוא רומים י 9, המדבר על הודאה בכך שישוע הוא האדון. בהקשר הזה, שאול אינו עוסק בעובדה שהמשיח חייב להפוך להיות "האדון על כל היבט בחייו". המילה "אדון" משמשת במובן של יהוה, אדוני, שם ההוויה המקראי. אלוהים בלבד יכול להושיע, וכדי להיוושע על האדם להאמין ולקבל שישוע הוא אדון הישועה. המשיח חייב להיות האדון במובן של יהוה אלוהים כדי שיוכל להיות המושיע.
רומים י 9 אינו מלמד שהאדם חייב להפוך את המשיח לאדון חייו כדי להיוושע, אלא מלמד שהמשיח חייב להיות האדון (אדוני, ה') על מנת להיות המושיע. כדי להיוושע, האדם צריך רק להאמין שהאדון ישוע מת בעד חטאיו, נקבר וקם לתחייה. האדם צריך לבטוח בו לישועתו, אבל כדי שהוא יושיע אדם כלשהו, הוא חייב להיות אדוני / ה'. בניגוד למה שהתוספת השגויה הזו לישועה דורשת, המשיח הופך להיות אדון חיינו זמן מה לאחר הישועה, כשהמאמין מוסר את גופו למשיח כקרבן חי וקדוש וכך עובד אותו ומשרת אותו באופן קבוע (רומים יב 2-1).
2) הבעיה עם הגישה הזו
כאשר מדובר בכתובים על כך שהמשיח הוא האדון המושיע, אין הכוונה להיותו אישית האדון בחיי המאמין. לדוגמה, אָמַר כֵּיפָא: "בְּשׁוּם פָּנִים לֹא, אֲדוֹנִי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא אָכַלְתִּי שׁוּם פִּגּוּל וְטָמֵא" (מעשי השליחים י 14).
בפסוק זה כיפא קרא לישוע אדון, ובכל זאת אמר לו בְּשׁוּם פָּנִים לֹא, אֲדוֹנִי ובהמשך אף הוכיח אותו. למעשה, אפשר לקבל את היות המשיח אדון כפי שעשה כיפא, ויחד עם זאת לפעול מיידית בניגוד למשהו שהאדון הזה מצווה. גם מעשי השליחים יט 19-8 מעיד על אותה נקודה. המכשפים ניסו להשתמש בשם האדון ישוע ולא הצליחו כי לא הכירו אותו ולא האמינו בו כמו שאול.
אם כן התוספת החמישית – קבלת היות המשיח אדון כתנאי לישועה – אינה נכונה לפי הכתובים.
ו. טבילה
האם הטבילה נחוצה לישועה? נתייחס לנושא זה בדיון קצר בן שלושה חלקים על הפסוקים המשמשים את מי שמלמדים שהטבילה נחוצה לשם ישועה.
1) מרקוס טז 16-15
פסוקים אלה אינם אומרים שאם אדם לא נטבל הוא לא ייוושע וילך לאבדון, וגם אינם מלמדים שאם אדם מאמין בישוע אבל לא נטבל, הוא יאבד. הם פשוט אומרים שיש להאמין ולהיטבל. באותם ימים, אנשים נטבלו מיידית לאחר שנושעו. בנוסף לכך יש לציין שפסוק זה אפילו לא נמצא בכתבי היד היווניים המהימנים והקדומים ביותר של בשורת מרקוס.
2) מעשי השליחים ב 38
בפסוק השני שמשתמשים בו נאמר: שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה וְהִטָּבְלוּ… לִסְלִיחַת חֲטָאֵיכֶם… ביוונית eis aphesin ("לסליחת") משמעות המילה eis יכולה להיות גם "בגלל" או "בזכות" כמו משמעותה במתי יב 41 (אַנְשֵׁי נִינְוֵה יָקוּמוּ בַּמִּשְׁפָּט עִם הַדּוֹר הַזֶּה וְיַרְשִׁיעוּהוּ, כִּי חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה בִּקְרִיאַת יוֹנָה… – eis to kerygma Iona בקריאת יונה = בגלל או בזכות קריאת יונה). מכאן שבמהתנאי לישועהעשי השליחים ב 38 נאמר: "שובו בתשובה והיטבלו על יסוד סליחת החטאים" או "מפני שנושעתם, לפיכך עליכם להיטבל".
3) מעשי השליחים כב 16
הפסוק האחרון הוא מעשי השליחים כב 16, שבטקסט היווני מכיל שני ציוויים ושתי צורות בינוני. יש בפסוק שני חלקים ולפי המבנה והצורות הדקדוקיות ניתן להבין, כמו במעשי השליחים ב 28, שהטבילה באה לאחר הקימה, והקריאה בשם האדון באה לאחר רחצת החטאים. מילולית, נאמר בו "לאחר שקמת / משקמת, היטבל; והתרחץ מחטאיך, לאחר שקראת / משקראת בשמו". לאחר קריאה בשם האדון האדם נושע, ומשנושע, עליו לקום ולהיטבל.
הטבילה כתנאי לישועה היא תוספת שגויה.